שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן שצ״ו (ח׳)

ובזה נראה לפענ"ד מה דאמרו בב"ב דקשה גזל הדיוט מגבוה דבגבוה הקדים מעילה לחטא ובהדיוט הקדים חטא למעילה ע"ש בדף פ"ח והיינו דהקדש המעילה קודם החטא דבעת שחטא כבר עבר המעילה משא"כ בהדיוט ודו"ק. איברא דלפמ"ש צריך ביאור דא"כ באוכל הקדש חמץ במועד דמעל קשה דאמאי ימעול והא נפשו חותה מן האיסור וא"ל דכבר יצא לחולין דזה אינו דאכתי חותה מן האיסור משום החמץ דאסור ובשלמא לשטת רש"י דמיירי דהוא מזיד בחמץ א"כ לא שייך חותה מן האיסור אבל לשיטת התוס' דהוה שוגג בשניהם קשה והיא קושיא נפלאה וצריך לומר דגלי קרא דחייב במעילה אף שחותה מן האיסור. ובזה נראה לפנע"ד דלכך לרנבה"ק פטור כיון דקלב"מ ואין קרן וחומש שוב לא שייך אשם מעילות דבאמת נפשו חותה מן האיסור רק דאמרינן דגלי קרא דבמעילה חייב אף שחותה מן האיסור וכיון דפטור מן הקרן והחומש א"כ בכה"ג לא שייך קרבן מעילה דהרי לא נהנה ונפשו חותה מן האיסור ואף דבמעילה גלי קרא דחייב היינו במקום שחייב קרן וחומש ולא במקום דפטור כנלפע"ד. ועיין ברמב"ם פ"י מתרומת הי"א ובכ"מ שם. שבת וראיתי דיש ליישב גם לשיטת התוס' דמיירי בשוגג עפמ"ש ליישב קושית הדג"מ סי' תמ"ב במ"א ס"ק יו"ד שכתב להוכיח דבב"י עובר בחצי שיעור דאל"כ מה הקשו התוס' בפסחים כאן ד"ה ר"א דמשהה חמץ כדי לבערו אינו עובר ודלמא מיירי שנהנה בשו"פ ואין בו כזית דאינו עובר על ב"י וע"כ דב"י עובר בח"ש ואני אמרתי כיון דבמעילה חייב בשו"פ אף דליכא כזית כמ"ש הרמב"ם פ"א ממעילה ה"ג וע"ש במלמ"ל שביאר כן באורך וא"כ מיגו דחשוב החצי שיעור לענין מעילה של הקדש גם לענין החצי שיעור של חמץ חשוב ועובר גם על ב"י אף דהוה ה"ש וכעין מ"ש הרשב"א לענין ג"ה של נבילה וה"ה בזה ולפ"ז י"ל דגם לפי מה דאוקמי ר' יוחנן כרנבה"ק מיירי ג"כ שנהנה בשו"פ אף דאין בו כזית ומכל מקום חייב כרת גם על החמץ משום דחשוב לענין הקדש ולפ"ז מיושב היטב הקושיא הנ"ל דלכך לא שייך נפשו של אדם חותה מן האיסור דבאמת בשוגג חצי שיעור אינו אסור וא"כ כל שהיה שוגג שוב חייב משום הקדש דלא שייך לומר דנפשו חותה מן האיסור דבאמת אינו איסור רק בשביל דחייב על ההקדש דאם יצא מכלל הקדש שוב אינו חייב בשביל החמץ דהו"ל חצי שיעור ודו"ק היטב. ובזה מיושב היטב מה שהקשיתי זה רבות בשנים לפמ"ש הריטב"א במכות דף כ"ב בשם הרמ"ה דאינו חייב על הקדש כשיש איסור אחר נוסף מלבד ההקדש ע"ש א"כ איך יפרנס הא דאמרו כאן באוכל חמץ של הקדש במועד מעל והא יש כאן איסור חמץ מלבד האיסור דהקדש ולפמ"ש אתי שפיר דמיירי שלא היה רק חצי שיעור וליכא איסור רק בשביל ההקדש. אברא דבמ"ש ליישב קושית הדג"מ עדן קשה דבאמת בחצי שיעור אינו עובר בב"י וא"ל דאחשביה מגו דמעל לענין הקדש דזה אינו דאם יפדה שוב פקע ההקדש ונשאר חצי שיעור ואינו עובר בב"י וצ"ל כיון דכל שלא נפדה היה עובר בב"י בח"ש כל ששו"פ א"כ הפדייה והעברה בב"י באים כאחד. ומכבוד אבי מורי הרב הגאון נ"י שמעתי ליישב קושית הדג"מ דכיון דכל הטעם דחצי שיעור אינו עובר בב"י הוא משום דחמץ אינו ברשותו והכתוב עשאו ברשותו וכל שאינו רק חצי שיעור אינו עובר כמ"ש ביד שאול בשם זקני הרב מו"ה יצחק ז"ל ולפ"ז כאן דלריה"ג קיימינן דמותר בהנאה וחמץ ברשותו שוב עובר בב"י ודפח"ח. ובזה ישבתי לנכון קושית הא"מ ח"ב סי' ט' שהקשה על הריב"ש דהוכיח דחמץ של עכו"ם אסור בהנאה דאל"כ הוה דבר הגורם לממון והקשה הוא דהרי לרבנן דחמץ אסור בהנאה לכשיפדה יהיה שלו ואסור בהנאה ולפמ"ש א"ש דמשכחת לה בחצי שיעור דחזי ליה לאחר פסח ואינו עובר על ב"י וצ"ע בזה. ובמ"ש יש ליישב מה שראיתי בספר מעשה נסים מהר"י שם נדפס איזה חדושים בש"ס וראיתי שתמה בהך דאוכל חמץ בהקדש במועד מעל דמיירי בהזיד בחמץ ושגג בהקדש והקשה כיון דאמרינן דמומר לאכול חלב והביא קרבן על הדם דאין מקבלין ממנו משום דלא שב מידיעתו והא גם כאן לא שב מידיעתו ובפרט דקי"ל דחשוד על החמור חשוד על הקל לא הוה שב מידיעתו וא"ל כיון דזה נלמד מבשגגה ואשם ובהקדש לא כתיב רק יחטא בשגגה חייב אף בלא שב מידיעתו דזה אינו דא"כ היה לנו לומר נ"מ זו בין ר"ש לרבנן ולפמ"ש המלמ"ל בפ"ג מהלכות שגגות דבעי דוקא שעשה הרבה פעמים הא בפ"א לא מקרי מומר אתי שפיר אבל מדברי התוס' שבת דף צ"ג גבי שגג בכלי והזיד באוכלין מוכח דאף בפ"א מקרי לא שב מידיעתו. זהו תורף קושייתו. והנה תמהני דלא זכר דברי המהרש"א בפירוש כאן ד"ה ר' נחוניא בן הקנה ע"ש ובגוף קושייתו לפמ"ש למעלה דמוקמי בח"ש רק דמיגו דחייב אמעילה חייב אחמץ אתי שפיר ודו"ק היטב אלא שדברי התוס' צריכין ביאור וגם דברי המהרש"א בלא"ה תמוהים כמ"ש במק"א ואכ"מ: