שבתי וראיתי בשבת פ' ויקרא שנתרי"ד ג' ניסן די"ל בגוף הקושיא דלמה יתחייב במעילה דהא נפשו של אדם חותה מן האיסור דל"ק דהנה מעילה הוא שינוי רשות שמוציא מן ההקדש לחולין ולפ"ז כיון דנעשה חולין הוא נהנה בהיתר מן החולין רק שע"ז גופא שעשהו חולין והוציאו מרשות ההקדש בזה גופא מעל אבל ההנאה בא לו בהיתר ולא שייך דנפשו חותה מן האיסור דעיקר האיסור הוא בשביל שהוא הקדש והרי יצא לחולין. איברא דזה שייך בקדושת דמים אבל בקדושת הגוף דיש מועל אחר מועל א"כ לא יצא לחולין אף דמעל ובזה שייך נפשו של אדם חותה מן האיסור אך נראה דכל שאכל ההקדש אף דהוא קדושת הגוף בעת שאכלו ודאי דנפקע קדושתו ולא חזי להקדש כל שלעסו ועיין בתוס' ישנים במס' כתובות דף למ"ד ובמנחות דף ע' ולפ"ז ודאי בעת שנהנה מן האכילה בהיתר אכלו ושפיר חייב במעילתו. ובזה נראה לפענ"ד דזהו סברת הש"ס בקידושין דף נ"ג הנ"ל דס"ל לר"מ דבשוגג לא מעל רק באכילה לבד והיינו משום דבלא אכל עדיין בקדושתו קאי ונפשו חותה מן האיסור ובשלמא במזיד הרי רצה להנות מן האיסור משא"כ בשוגג וז"ב כשמש:
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן שצ״ו (ז׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.