שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן שצ״ו (ג׳)

והנה הפרמ"ג חידש בפתיחה להלכות שחיטה בשורש השני דלפי שיטת התוס' בשבועות דף כ"ד דוזבחת הוא עשה לא תיקון הלאו דלא כריב"א א"כ הוה עשה דשאינו זבוח בכל שהוא דלא כתב ביה לשון אכילה ואף דכתיב אח"כ ואכלת הוה רשות ודוקא במקום דכתיב אכילה בלשון צווי כמו בערב תאכלו מצות או לא תאכל הוא דהוה בכזית משא"כ כאן דואכלת הוא רשות א"כ ממילא וזבחת רשות ע"ש שהאריך בזה וע"ז הקשה אותי המופלג מוה' יונה נצח נכד להגאון בעל הנצח ישראל דא"כ מ"ק בש"ס דר"ל מוקי לה במפרש חצי שיעור ודברי הכל והא אכתי תקשה דלפמ"ש התוס' בשבועות שם דעל עשה ודאי לא מצי חל רק על ל"ת דאף דלר"י ח"ש אסור מה"ת מכל מקום אינו מפורש רק איסורא בעלמא ומצי לחול השבועה אבל על עשה לא מצי לחול ע"ש וא"כ כאן בנבלות היאך מצי לחול הא איכא עשה דשאינו זבוח וחל בכ"ש ואיך מצי לחול שבועה עליו והיא תימה גדולה. והנה בראשית ההשקפה אמרתי דמשכחת לה נבלה בעוף דהפרמ"ג נסתפק שם אי שייך עשה גבי עוף דוזבחת מבקרך ומצאנך כתיב ולא עוף וא"כ משכחת לה בכה"ג ואף אם נימא דעוף נתרבה מהקישא כמ"ש שם אפשר דעכ"פ מפורש בתורה לא מקרי וחל השבועה וכמ"ש הר"ן דכל שאינו מפורש בתורה מצי השבועה לחול וכן קי"ל. וע"ז שאל המופלג ר"י נצח הנ"ל דא"כ מה הקשה הפרמ"ג על הש"ע סי' רל"ח דנשבע שלא לאכול נבילות חצי שיעור דחייב והיאך מצי לחול על עשה דשאינו זבוח ע"ש והרי יש כולל מגו דמצי חל על עוף דאינו מפורש העשה ומצי חל השבועה הו"ל ככולל דברים המותרים עם דברים האסורים דחל השבועה. והשבתי דלא דמי דדברים המותרים היינו שהוא לגמרי מותר אבל מה שהוא אסור מן התורה או דהלמ"מ רק דהשבועה מצי לחול דמכל מקום אינו מפורש בתורה אבל השבועה עכ"פ לא מצי לחול בכולל שזה אינו היתר רק איסור קל ואטו בנשבע על איסור חמור נימא מיגו דחל על קל דזה אינו דהיתר עכ"פ לא מקרי וגדולה מזה כתבתי בחבורי יד שאול סי' רל"ח דכל דאסור מדרבנן לא מקרי כולל מכ"ש באיסור תורה וז"ב. אלא שמכל מקום הענין תמוה דיהיה לשון נבילות במשנה הכוונה רק לעוף בלבד ועכ"פ ל"ק על ר"י מ"ט לא אמר כר"ל דהא הוא רצה לפרש נבלות כל נבלות במשמע אף נבלות בהמה. ולכאורה רציתי עוד לחדש דהנה לפענ"ד היה נראה דמה דכתב הפרמ"ג דואכלת אינו רק רשות הוא דוקא לר"י דאי אפשר לומר דואכלת הוא חובה והיינו במקום שאין אתה זובח אי אתה רשאי לאכול דא"כ יהיה משמע דדוקא אכילה בכזית הוא דאסור והלא גם חצי שיעור אסור לר"י וע"כ דואכלת הוא רשות אבל לר"ל דס"ל דחצי שיעור מותר שפיר י"ל וזבחת ואכלת דדוקא בזביחה מצי לאכול ולא במקום שאין אתה זובח אי אתה רשאי לאכול דהיינו כזית דחצי שיעור מותר לדידיה וא"כ שוב אינו זבוח אינו רק בכזית ודו"ק. אלא שיפה השיב לי דא"כ מה פריך ורימ"ט לא אמר כר"ל הא לר"י לשיטתיה אי אפשר לפרש כן וכמ"ש וגם באינו זבוח דלר"י ליכא רק עשה וכגון שנוחר דאינו משום נבילות לא ידעתי אי בעשה שייך חצי שיעור לר"י דלא שייך חזי לאצטרופי וא"כ גם לר"י מצי לפרש וזבחת ואכלת דאם אינו זובח רק נוחר הוא בעשה ואכלת דוקא הוא דאסור לא חצי שיעור וע"כ נראה לפענ"ד דרך אחר דהנה צ"ב דעשה דשאינו זבוח הוא דוקא בטהורה דשייך זביחה אבל בטמאה לא צותה התורה זביחה ולפ"ז שוב שייך כולל מגו דחל על חצי שיעור של נבלות בהמה טמאה דלזה מותר לר"ל דלדידיה חצי שיעור מותר וגם זביחה של נבלת עוף טהור בכולל ואף דר"ל לא ס"ל כולל היינו בכולל הבא מחמת עצמו אבל הבא מאיליה גם ר"ל ס"ל כולל וזהו כולל הבא מאיליו ושפיר חל. אך לפ"ז עדיין קשה הא לר"י דס"ל חצי שיעור אסור וא"כ שוב לא שייך כולל דנבלת בהמה טמאה דמכל מקום אסור בכ"ש מן התורה ולא שייך כולל וא"כ מה פריך מ"ט לא אמר כר"ל הא לדידיה שוב לא מצי לחול דאינו זביחה בכ"ש ובכולל ל"ש דאינו מותר לגמרי וכמ"ש למעלה. מיהו יש לומר כיון דהזכיר סתם נבלות ויותר מסתבר דקאי על נבלת בהמה טמאה דזה מקרי יותר נבלות מטהורה ועכ"פ אינו מזכיר האיסור בפירוש שפיר מצי לחול בכולל ואף בלא כולל יכול לפרש נבלות על בהמה טמאה דבשלמא נבלת עוף לא שייך לומר דאינו בכלל נבילות סתם משא"כ נבלות בהמה טמאה דודאי בכלל ודוק: