שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן שצ״ה (ט׳)

ודרך אגב אזכור מה דהגיד לי הרב החריף מו"ה חיים וואלף נ"י בעש"ק מטות מסעי שנת תרי"ז במה שהראה לו הרב הגאון הצדיק מו"ה יוסף באב"ד נ"י אבד"ק סניטין במה שנסתפק הקצה"ח בסי' ל"ח אם שייך בע"א דין הזמה והראה הוא דברי הרמב"ם פכ"ב מעדות דבעידי קינוי וסתירה ואח"כ בא עד אחד ואמר שזינתה והוזם אח"כ משלם לה כתובתה הרי דבע"א שייך הזמה ואני אמרתי דאין זה ראיה דכל הטעם דע"א לא שייך בהזמה הוא משום דהזמה לא כתיב רק בשני עדים ובתשובה הראיתי דלפמ"ש הרמב"ן במלחמות דכל דל"ש אשר הרשיעו הצדיק אינו שייך בהזמה וכמ"ש הנו"ב בהדיא מהד"ק סי' ע"ב בחלק אהע"ז לענין ע"א דלא שייך הזמה וזה דוקא בעד אחד שבא רק לשבועה רק שע"י שלא יכול לשבע היה מחוייב שבועה ואינו יכול לשבע משלם א"כ לא בא עיקרו לממון והתורה לא האמינו לגבי ממון אבל אחר קינוי וסתירה דהתורה האמינה לעד אחד שאומר שזינתה משום רגלים לדבר והו"ל כשנים בזה פשיטא דשייך כאשר זמם וז"ב. ודרך אגב אזכיר מה שראיתי בתומים סי' נ"ח ס"ק ה' הביא בשם שו"ת פרח מ"א סי"ב בשני כתי עדים ששנים אומרים שפרע לו שטר זה ושנים אומרים סטראי אמרינן דאוקמי תרי נגד תרי והשטר בחזקתו ולא דמי לשנים אומרים פסולי עדות הם ושנים החתומים על השטר כת"י יוצא ממקום אחר דהו"ל תרי נגד תרי והלוה פטור משום דהתם אי מוקמינן תרי נגד תרי שוב אין כאן שטר והלוה פטור משא"כ בזה דהשטר בחזקתו והתומים השיג דהרי בכתובות דף כ' ד"ה ואוקי ממונא פירשו בשם רשב"א דמיירי בשובר ופטור הלוה דהו"ל תרי ותרי ולמה לא נימא דהשטר בחזקתו וא"כ מ"ש שובר או סטראי ע"ש. ואני אומר דדברי הפמ"א נכונים דשאני שובר או כת"י דנחלקו על גוף השטר אם הוא אמת או לא אבל כאן השטר אמת בין להני בין להני רק דנחלקו אם פרע השטר או על מלוה אחרת אבל בגוף השטר לא נמצא ריעותא וא"כ לכך מוקמינן השטר על חזקתו וז"ב כשמש. ויתכן יותר לפמ"ש הש"ך בסי' פ"ז ס"ק ט"ו דבעד נגד עד אמרינן סליק והוה כמאן דליתא א"כ ה"ה בתרי נגד תרי אמרינן כמאן דליתא ובזה הארכתי בתשובה אחת ולא ידעתי מקומה במ"ש הפרח מ"א סי' פ"ב דאם שני עדים מסייעים לשליש ושני עדים מכחישים לשליש דאמרינן אוקי תרי לבהדי תרי והשליש נאמן והתומים סי' נ"ו ס"ק יו"ד תמה עליו דניהו דהשליש נאמן כשנים הרי יש עוד שנים ולו יהא דארבעה כנגד שנים הא שנים נאמנים כמאה והי"ל תרי לבהדי ארבעה והו"ל עדות מוכחשת ע"ש. ולפענ"ד דברי הפמ"א נכונים דהדבר תלוי בזה אי תרי נגד תרי הוה כמאן דליתנהו לעדים כלל או כמאן דאתנהו והו"ל עדות מוכחשת דאם נימא כמאן דאיתנהו והו"ל עדות מוכחשת אבל אי נימא כמאן דליתנהו וא"כ לא נשאר רק השליש והשליש נאמן וז"ב כשמש. ומעתה גם כאן בשלמא כשהן מכחישים עידי השטר או עדי השובר א"כ ממנ"פ בין אם הם כאיתנהו או כליתנהו בין כך ובין כך הרי אין כאן עדים כלל וליתא לשטר אבל לענין מה שנחלקו העדים אם פרע לשטר זה או לזה שבע"פ אם נימא כמאן דלתנהו שוב נשאר השטר בתוקפו ודו"ק היטב כי זה פלא. שוב ראיתי בסמ"ע סי' ע"א ס"ק ל"ד שכתב דאם שנים מעידים על שטר שהוא פרוע ושנים אומרים אינו פרוע דמוקמינן לשטרא אחזקתו ע"ש והוא מהאי טעמא שכתבתי דהני סהדי כמאן דליתא והשטר בחזקתיה ואף שהש"ך שם ס"ק ב' השיג ע"ז הא פשטת לשון הבה"ת משמע כהסמ"ע והש"ך נדחק אמנם גם לדברי הש"ך היינו דוקא שם דהשטר עומד לפרעון וא"כ יש ריעותא דעכ"פ שנים אמרו דהוא פרוע והשנים דאמרו לא פרע אטו באמת יכלו להעיד שלא זזה ידם והסמ"ע והש"ך שם מיירי בנתן לו נאמנות כבי תרי וא"כ בזה פשיטא דיש ריעותא בשטר דבאמת שאם מעידים בבירור שנפרע ורק דבע"ד יש לו נאמנות כשנים שהאמינו וא"כ שוב פשיטא דהשטר ריעותא יש בו אבל בשאר עדים המכחישים זה את זה פשיטא דהשטר בחזקתו ומהתימה על הש"ך שהשיג על הסמ"ע בעדים שבזה ודאי יש להצדיק דברי הש"ך ועיין קצה"ח סי' פ"ז שכתב על הש"ך שם שהש"ך סותר למ"ש בסי' ע"א וכוונתו להש"ך בס"ק ב' הנ"ל ולפענ"ד יש לחלק כמ"ש ודו"ק: