שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן שצ״ה (ח׳)

ומעתה יש ליישב קושית הרמב"ן והרא"ה דבאמת יש לומר דער כשר אלים מעד פסול אך זה באם בעינן תורת עדות אבל בעדות אשה ועד מיתה דעיקר אנו דנין אם אינו משקר וא"כ כל שמחשבינן אותו לשקר מה יועיל מה שחזי לאצטרופי הא בודאי לא יצטרף דהא הוא שקר וגם מה מעליותא דהא סגי בעד אחד וזהו לפענ"ד הענין דכל מקום שהאמינה תורה ע"א הרי הוא כשנים והיינו דשם ע"א הוה שיעור שלם וא"כ הוה כמו שנים במקום דבעי שנים. ובזה יש לומר דגם במקום דל"צ שיהיה נאמן כשנים ג"כ הוה כשנים ועיין ש"ך י"ד סי' קכ"ז מה שהאריך בזה ובב"ש סי' מ"ז ובכמה מקומות. ולפמ"ש אתי שפיר ודו"ק היטב כי היא הערה נכונה לפענ"ד וראה זה חדש הוא. והנה נסתפקתי דבר חדש במ"ש הרמב"ם דאיסור בעד אחד הוחזק כיצד כגון שאמר ע"א שזו חלב כליות ואח"כ אכלו אחד הרי זה חייב מלקות ומיתה עי"ז איך הדין אם באו שנים אח"כ ואמרו דשקר הגיד שלא היה חלב כליות אי אמרינן כיון דשנים מכחישים אחד נאמנים או דלמא כל דכבר האמינוהו כשנים שוב הו"ל תרי ותרי ואינם נאמנים והו"ל ספק. ולפענ"ד דעת תורה ודעת נוטה דאין שנים מכחישים אף שזה ע"א דהא כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי הוא כשנים והרי כאן לענין איסור כבר האמינוהו כשנים ותדע שכן הוא דאל"כ אמאי יהיה נאמן ע"א לסקול על ידו הא יש לחוש דלמא יבואו עדים ויזומו אח"כ אותו שלא היה חלב כלל והרי דרכי' דרכי נועם וכה"ג הקשו אם מועיל אמתלא היאך יהיה לוקה וה"ה כאן וע"כ דכל שהאמינה תורה ע"א הרי הוא כשנים וכבר נאמן בעדותו ואתחזק עדותו. אך לפענ"ד נראה דזה דוקא אם היה עכ"פ עד כשר רק דהחסרון היה מצד שלא היה רק עד אחד שפיר אמרינן דאף שיבואו שנים אח"כ ויכחישו אותו לא יהי' נאמנים אבל במקום שנאמן אב או אשה כמו את בתי קדשתי או החי' נאמנת ובכה"ג כל שיבאו עדים ויכחישו שוב לא יהיה נאמן ובזה יתיישב היטב קושית הר"ן הובא בב"ש ס"ק סמ"ך וקושית הפ"י דף ס"ג במה דאמרו דאינו נאמן לסקול על ידו והקשה דהא איסור בע"א הוחזק ולפמ"ש אתי שפיר ודו"ק. ולפענ"ד ראיה ברורה למה שחדשתי דכל שכבר הוחזק האיסור בע"א אין נאמנים השנים דהרי ביבמות דף פ"ח אמרו מי דמי התם אפילו אתי בי מאה לא מהמני ואם איתא לקשי מאיסור בע"א הוחזק וכי אתו בי תרי מהמני ע"כ דע"א לא מהימן באתחזק דאל"כ אכתי יקשה היאך נאמן בכה"ג השנים ומיהו יש לדחות משם ודו"ק: