שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן שצ״ה (י״א)

והנה בהא דאמרו כתובות דף כ' אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי נכסי בחזקת בר שטיא ק"ל לפמ"ש דתרי ותרי היינו דמסלקינן העדים לגמרי וכאלו אין שם עדים כלל אמאי מועיל החזקה אבל אין זה קושיא דכל שהוא עתים שוטה לא מועיל מכירתו דאין לו חזקה כלל. אמנם בהא דאמר לעיל אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי נכסי בחזקת מרא לכאורה היה קשה לי דהא שטר לא מקרי מוציא וכמ"ש המהרי"ט דמה"ט אמרינן מיגו להוציא בשטר דעכשיו אין מוציאין ממון ואני כתבתי במקום אחר דכעין זה מבואר בתוס' חולין דף צ"ו דלכך מוציאין השטר ע"י סימנים ועיין בים התלמוד דף צ"ח לענין קיום שטר שלא בפני בע"ד ולפ"ז גם כאן מהראוי לומר דתרי ותרי הוה השטר בחזקתו ואח"כ יוכל לגבות בו כיון דלענין השטר אין מוציאין תיכף ולפמ"ש אתי שפיר דהא הוה כמסלקינן העדים מכאן ומכאן ושוב אין כאן שטר כלל ולכך לא גבינן ביה והא דמועיל תפיסה הוא משום דאף בלא שטר אי תפס לא מפקינין מיניה ולפ"ז נראה דאם תפס בסהדי מפקינן מיניה דכאן כל שמסלקין העדות לא נשאר כלום ומגו אין לו והר"ן הביא שני שיטות בזה ולפענ"ד י"ל דתלוי בזה אי תרי ותרי הוה כמאן דאתנהו לתרווייהו או דמסלקינן לשניהם ודו"ק. והנה בשב שמעתא שמעתא וא"ו פ"ג כתב דע"א אינו נאמן אפילו ליכא חזקת ממון דהרי סימנים וסימנים וע"א יוכיח ושם לא שייך חזקת ממון ע"ש. לפענ"ד היה נראה דאין ראיה משם דבאמת לפי מה שנראה מבה"ת הא דעד אחד לא נאמן לגבי ממון דחיישינן שמא שכרוהו ולפ"ז באין חזקת ממון התורה האמינה לע"א. והנה הט"ז באהע"ז סי' י"ז חידש גבי ע"א בקטטה בהא דחייש הרמב"ם שמא שכרו הוא משום דדיבורא מקרי ואמר מעשה לא עבדי וכתבו התוס' בגיטין דף ס"ז דדיבור שע"י נגמר המעשה הוה כמעשה ולפ"ז בע"א בקטטה דיש לומר דסמך על מה שהיא דייקא שוב שפיר לא הוה רק דיבור בעלמא ולא על ידו נגמר המעשה ושפיר אמרינן שמא שכרו ע"ש ודפח"ח. ולפ"ז גם כאן יש לומר באמת באין חזקת ממון ואין העד מוציא ממון שפיר אמרינן דע"א מהימן דלא חיישינן שמא שכרו דדיבור דאית ביה מעשה לא חיישינן ושאני ממון להוציא דע"ז לא האמינה התורה ולפ"ז בסימנים דיש לומר דסמך על הסימנים שוב אין ע"א נאמן ודו"ק ולפמ"ש בגליון הש"ע בסי' רס"ז דלכך א"כ לשבע נגד העד דלא כרא"ש דיש לומר דבאמת שניהם אבדו וזה של אחר וא"כ אין העד משקר כלל ואינו מכחיש לעד וא"כ לא שייך דהעד יהיה נאמן: