שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן שע״ה (ג׳)

והנה ביום המיוחס ג' במדבר בשנת תרכ"ג למדתי סוגיא זו והנה ראיתי דברי העצמות יוסף שכתב וקטנה שעשתה שליח מדעת אביה אע"ג דאין שליחות לקטן הו"ל כאילו האב עשה שליח ויכול לעשות שליח והביאו הכנה"ג סי' קמ"א בהגהת ב"י ס"ק ט"ו י"ז הביאו בפשיטות והוא תמוה דאנה מצינו שליחות לקטן ובשעה"מ פ"ב מהלכות גירושין הלכה ח"י האריך בזה ועיין בטעם המלך שם ולפענ"ד הדברים פשוטים דודאי לא שייך שליחות לקטן רק דכיון שהקטנה אמרה משמיה דאביה אין לה שום כח להעשות שליח הוה השליח רק שלוחו של האב והקטנה הו"ל כקוף ופיל כעין דאמרו בעירובין דף ל"א ובמעילה דף כ"א וז"ב ופשוט לפענ"ד ואדרבא בשביל דאינה בר שליחות לא הוה רק גילוי מילתא בעלמא שנודע להשליח דברי המשלח ע"י הקטנה הלז ופשיטא דאי המשלח היה כותב להשליח וממטי ליה ע"י הקטן היה מועיל ומה לי כתב ומה לי דיבור וז"ב ופשוט. ובזה יש ליישב כמעט כל הקושיות של השעה"מ דבאמת הקטנה אינה רק כקוף בעלמא ועיקר השליחות הוא מהאב ע"י השליח רק שלהשליח לא נודע שעשאו שליח רק ע"י הקטנה וא"כ לא שייך בכה"ג למתני שאמרה התקבל מדעת אבי' דהא היא אינה רק כקוף בעלמא ומה ישמעינו דהאב יכול לעשות שליח גם מ"ש מדברי מהריב"ל ל"ק דשם כיון דתחלה לא היה מדעת אביה א"כ מתחלה לא נעשה שליח וא"כ הו"ל טלי גיטך מע"ג קרקע ולכך מוכרח לעשות שליח להולכה שנית וז"ב ופשוט. ובזה נראה לפענ"ד דל"ק הא בסימן קמ"א יש שני דעות אי שליח קבלה יכול למנות שליח דהא הוה מילי ולפמ"ש אין כאן שליח שני כלל דהא הקטנה אינה רק קוף בעלמא ודו"ק. שוב ראיתי בס"ק י"ז בכנה"ג שם שהביא דברי המהריב"ל וכתב שאינו חולק על עצמות יוסף הנ"ל ע"ש ולפמ"ש בלא"ה ל"ק וכמ"ש ואולי גם הכנה"ג כיון לזה. ודרך אגב אזכיר מה שלמדתי בשנת תרכ"ג ד' נשא בקידושין דף מ"ה ע"א דפריך מהא דקתני ושוין שמוכרה אלמנה לכה"ג האי אלמנה ה"ד אי לימא דקדשה אביה מי מצי מזבין לה הא אין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר אישות והקשיתי לפי מה דאמרו בקידושין דף ד' דלא נצרכה אלא לעיקר זבינא דאיילונית. ולפ"ז משכחת לה דבקטנותה ניכר בה קצת סימני אילונית ואף דלא הוה איילונית עד שיהיה בה כולם כמ"ש התוספות שם וזה אינו ניכר בקטנות א"כ משכחת לה בכה"ג שניכר בה קצת סימני איילונית ונמצא אסורה לכה"ג ולכה"ד בגרושה מספק דשמא לא תהיה איילונית לבסוף והקידושין חלין וממילא הוה אלמנה לכה"ג וגרושה לכה"ד ומכל מקום יכול למוכרה מספק דמספק אינה יוצאת מרשותו של האב ודלמא תהיה אילונית ולא חלו הקידושין דבאילונית אם לא הכיר בה בטלים הקדושין למפרע ולא נקראת אלמנה או גרושה והיא קושיא נפלאה והנראה בזה ועמוד והתבונן בזה דהנה כבר נודע מ"ש התוס' בקידושין דף נ"א דח"ל לא מקרי קידושין שאין מסורין לביאה דלא בשביל הקידושין נעשה אינה ראויה לביאה ולפ"ז נראה לפענ"ד לפמ"ש התוספות בקידושין דף יו"ד דהעראה שע"י זיקת הקידושין דמעיקרא נקנית בהעראה וממילא אסורה לכה"ג דהו"ל בעולת עצמו ע"ש ולפ"ז לרבנן דר"י בר"י דס"ל מעות הראשונות לקידושין נתנו א"כ לא משכחת אלמנה לכה"ג דהא הוה קידושין שאין מסורין לביאה דלא שייך לומר שהאיסור אינו בא ע"י הקידושין דכאן בא ע"י הקידושין דע"י המעות תהיה [אינה] ראויה לביאה לכה"ג והיא קושיא גדולה ונפלאה. אמנם נראה דכאן אף רבנן דר"י בר"י מודים דמעות הראשונות לאו לקידושין נתנו דאל"כ לא תהיה ראויה לכה"ג ולפ"ז אי אפשר לאוקמא בספק אילונית דהרי אילונית אסורה לכה"ג ועיין יבמות דף ס"א וא"כ כל שקדשה בספק והכיר בה א"כ ממנ"פ אם נתרצה בספק איילונית יוכל להיות דנתרצה בקידושין הראשונים וע"כ דלא מיירי בכה"ג ושפיר פריך. ובזה מיושב קושית התוספות דקידושין גרושה לכה"ד מא"ל ע"ש ולפמ"ש דוקא מכה"ג מקשה. ובזה מיושב היטב קושית הלח"מ דלפי מה דקי"ל כרבנן דר"י בר"י איך משכחת לה דמוכרה לכה"ג ולפמ"ש אתי שפיר דזה דוקא לרבא דקידושין שאין מסורין לביאה לא הוה קידושין וכן אם נימא דאיילונית אסורה לכה"ג אבל לדידן דקי"ל כאביי וכן איילונית מותרת לכה"ג א"כ אין מקום לקושית הש"ס וכמ"ש ודו"ק היטב כי חריף הוא. והנה במ"ש למעלה דע"י המעות הראשונות הוה העראה כגמר ביאה ונעשית בעולת עצמו הנה חכם אחד ערער דכל שכבר קדשה ניהו דהעראה הוה כגמר ביאה מכל מקום ראוי' לכה"ג דהרי כבר נעשית אשתו ואטו כל הביאות אסורות לכה"ג עיקר הוא דמהביאה ראשונה נעשית בעולת עצמו אבל כאן כבר נתקדשה. אמנם יש לומר דכאן בעת הביאה חלו הקידושין למפרע וא"כ בא כאחת הקידושין עם הביאה ושוב אסור' מחמת בעולת עצמו ודו"ק. והנה בשנת תרכ"ד יום ב' תצוה ח' אדר ראשון אמרתי ליישב מה שראיתי קושיא גדולה במ"ש התוס' בגיטין דף פ"ה ד"ה תניתוה שכתבו דלכך לא הביאו מתניתין דקתני קטנה שאמרה התקבל לי גטי משום דשם יש לומר דמיירי ביש לה אב אבל הך ברייתא משמע ליה דמיירי באין לה אב או מן הנשואין דאין לאביה רשות בה וע"ז. הקשה הגאון מוהר"ר עקיבא איגר ז"ל בהגהותיו על משניות ביבמות פי"ג משנה ואו דאמאי לא הקשו התוספות מהמשנה קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה כיתומה בחיי האב וא"כ מבואר דאף לאחר נישואין יכולה להתגרש והוא תימה גדולה והוא נדחק ולפענ"ד נראה דהנה זה ברור לדעתי דמה דבעי הש"ס והא בעינן ויצאה והיתה לא נסתפקו רק לגבי הקטנה עצמה דבה כתיב ויצאה והיתה אבל אם נימא דבקטנה אביה מקבל גיטה פשיטא דלא שייך לומר דבעי ויצאה והיתה דזה כתיב לגבי האשה עצמה אבל האב דהתורה זכהה לו הקידושין והגירושין בקטנה א"כ מה שייך לאקושי יציאה להויה ואדרבא שם שייך להקיש להיפך מה הויה שייך לאביה אף היציאה זכתה התורה לאב ומ"ש התוס' דלאחר נשואין בעי ויצאה והיתה היינו דאזלי לשיטתם דס"ל דבקטנה נשואה ג"כ אין לאביה רשות בה ואינו מקבל גיטה רק היא בעצמה וא"כ שפיר בעינן ויצאה והיתה ולפ"ז לא היה יכול להקשות מהמשנה דיבמות דהיה מקום לומר כשיטת רש"י דאביה מקבל גיטה אף בנשואה דזה אינו מוכרע והתוספות נסתפקו בזה בקידושין דף יו"ד וא"כ לא היה יכול להקשות משם ולכך הקשו מהתקבל לי גיטי דהיא בעצמה מקבלת גיטה וע"ז כתבו דמיירי ביש לה אב אבל מן הנשואין אין לאביה רשות כמו שהוא שיטתם אבל לא יכלו להקשות משם דיש לומר כשיטת רש"י ודו"ק היטב. והנה בין כתבי ידות אשר לדו"ז הגאון ז"ל בעל ישועת יעקב אשר הושלך בעזרת בהכ"נ שנת תרכ"ה נמצא שם מה שהקשה הגאון מוה' שמחה נתן ז"ל ע"ב בהא דאמרו חוץ מקידושי קטן כיון דאתי לכלל הויה או דלמא השתא לא אתי לכלל הויה וע"ז הקשה. לפמ"ש הרשב"א והנימוק"י בשם הירושלמי דקטן יכול לקדש בביאה א"כ שוב היה שיור דיכול לקדש ע"י ביאה ולפענ"ד נראה דבאמת צריך ביאור מה יועיל הקידושין בביאה דהא כי יקח איש אשה כתיב והיא א"י לזכות ולקנות ואין לו הויה ואף דעת אחרת מקנה לו ל"מ ועיין אבני מלואים סי' מ"ג בסופו אבל הנו"ב מהד"ת חלק אהע"ז סי' נ"ד האריך דל"מ דכי יקח כתיב ע"ש והוא לא הזכיר מדברי הרשב"א והנימוק"י אלו. אמנם צ"ל דעכ"פ אתי לכלל הויה לכשיגדיל ולכך מועיל בביאה דדעת אחרת מקנה לו ושאני כסף ושטר דלכשיגדיל לא יהיה הכסף בעולם וגם השטר ל"מ אבל ביאה מועיל לכשיגדיל וז"ב ולפ"ז זהו בכלל הבעיא דדלמא אתי לכלל הויה לכשיגדיל וז"ב. ומה שהקשה עוד לשיטת הר"ח דהו"ל ספק גירושין א"כ שוב יוכל לקדש לכשיגדיל כמ"ש הכ"מ לענין לכשיחלוץ דכל דכעת ספק קידושין יוכל לקדש לכשיחלוץ ה"ה בזה ושוב הו"ל שיור לק"מ לפמ"ש דש"ה דכעת ג"כ חל עכ"פ מספק שוב יוכל לקדש לכשיחלוץ אבל כאן מה שיוכל לקדש כעת הוא משום דאתי לכלל הויה ח"כ בצד הספק דמה דאתי לכלל הויה לא אכפת לן דעכ"פ כעת לא אתי לכלל הויה א"כ גם לכשיגדיל ל"מ דעכ"פ לא אתי לכלל הויה כעת וז"ב כשמש. והנה בשנת תרכ"ז ד' חקת למדתי בקידושין דף יו"ד ובתוס' מה שנסתפקו אי אב יכול לקבל גיטה והוה קשה לי ממ"ש התוס' בגיטין דף פ"ה דהא דקטנה מתגרשת בקידושי אביה מיירי בנשואה א"כ מבואר דאביה אין לו רשות בה דאל"כ האב מקבל גיטה. אמנם לפמ"ש למעלה אין ראיה דיש לומר דמיירי ביודעת או דבאמת אי נימא דאביה יכול לקבל גיטה יש לומר דמיירי במת אביה וע"ש ודו"ק ועיין בנוב"י מהד"ת חלק אהע"ז סי' ס"ח וסי' ס"ט: