שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן שנ״ז (ו׳)

והנה בהא דאמרו ביבמות דף ה' איכא למפרך מה לנזיר מצורע שכן ישנו בשאלה דאלת"ה הא דקי"ל אין עשה דוחה ל"ת ועשה לילף מנזיר אלא מנזיר מ"ט לא גמרינן שכן ישנו בשאלה ה"נ איכא למפרך מה לנזיר מצורע שכן ישנו בשאלה. וקשה לי לב"ש דס"ל דאין שאלה בנזירות א"כ מ"ט דלא ניליף דעשה דוחה ל"ת ועשה מנזיר מצורע והנה מכאן ראיה ברורה למה שחידש רבינו פ"ז מהלכות נזירות דבזמי חלוטו בטל העשה דקדוש יהיה ולכך דוחה עשה ול"ת דנזיר שאין כאן עשה והראב"ד השיג עליו דביבמות אמרו משום דקיל דישנו בשאלה ולפמ"ש אתי שפיר דא"כ קשיא לב"ש וע"כ משום דהעשה בטל. איברא דלפ"ז קשה מאי מוכיח הש"ס דאלת"ה הא קי"ל אין עשה דוחה ל"ת ועשה ולילף מנזיר והלא לב"ש ע"כ צ"ל דאין כאן עשה כלל וכמ"ש הרמב"ם. והנראה בזה דהנה בא"מ הקשה בתשובתו ח"ב סי' כ"ב דאכתי איכא עשה דככל היוצא מפיו יעשה וכמ"ש הרמב"ם פ"א מהלכות נזירות וא"כ אף דבטל העשה דקדוש יהיה מכל מקום נשאר העשה דככל היוצא מפיו יעשה. והנראה בזה דבר חדש דהנה בנזיר דף ט' הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילה ב"ש הרי זה נזיר ומפרש בש"ס כיון דאמר הריני נזיר הו"ל נזיר כי אמר מן הגרוגרות הדר ביה וב"ש ס"ל אין שאלה בנזירות ע"ש. ובזה נראה לפענ"ד ה"ה אם נדר באחד מהם כגון מן התגלחת או מן היין בלבד דקי"ל דלרבנן הוה נזיר מכלם כדאמרו בדף ד'. ובזה נראה לפענ"ד דעכ"פ עשה דככל היוצא מפיו יעשה ליתא בזה דבפיו הרי לא הוציא רק מן היין בלבד או טומאה בלבד וניהו דממילא הוה נזיר מכולם מכל מקום ככל היוצא מפיו יעשה לא שייך בזה ומכ"ש אם אמר הריני נזיר מן היין דלר"ש הו"ל כשאלה בנזירות ואין שאלה בנזירות דודאי חל על כלם ומכל מקום כל היוצא מפיו יעשה לא שייך בזה ושפיר דוחה בנזיר מצורע לאו דתגלחת דעשה דקדוש יהיה בטל גביה וככל היוצא מפיו לא שייך בזה דהרי בפיו עכ"פ לא הוציא רק אחד בלבד וז"ב כשמש. ולפ"ז ל"ק לב"ש למה דוחה דלב"ש משכחת לה בכה"ג. ובזה ניחא מה דהש"ס לא אמר הכי דלדידן דקי"ל כב"ה דיש שאלה בנזירות א"כ כל דרצה לחזור בו שוב שייך שאלה ואף דלרבנן כל שנדר באחד מהם הוא נזיר בכלם היינו בכה"ג דלא כיון שלא יהיה רק באחד מהם אבל אם כיון לאחד מהם בלבד שוב יכול לשאול ולכך אמר שכן ישנו בשאלה אבל לב"ש דאין שאלה לנזירות משכחת לה שלא יהיה חל העשה ככל היוצא מפיו יעשה ודו"ק ואף שיש לפקפק עכ"פ הדין לפענ"ד הוא אמת דבכה"ג לא שייך העשה דככל היוצא מפיו יעשה. ובמ"ש למעלה גם לב"ש דאין שאלה בהקדש ואין שאלה בנזירות מכל מקום כל שנצטרע ובטל העשה דקדוש יהיה שוב יש שאלה בנזירות מיושב היטב מה שהגיעני מכתב מכבוד אבי מורי הרב הגאון נ"י בערב חג הסוכות שהקשה על הא דאמרו בנזיר דף מ"א לר"א מנ"ל דעשה דוחה ל"ת ופירש"י דאי מראשו דנזיר שכן ישנו בשאלה והקשה דהרי לר"א דס"ל דאין שאלה בהקדש ממילא אין שאלה בנזירות ושפיר מצינן למילף מראשו דנזיר דהרי אינו בשאלה והיא קושיא גדולה. ולפמ"ש אתי שפיר דהרי בנזיר שנצטרע שוב בטל העשה דקדוש יהיה ושוב יש שאלה בנזירות דמה דאין שאלה בנזירות הוא משום דכתיב קדוש יהיה כמ"ש רש"י ותוס' ובנצטרע בטל העשה ודו"ק. מיהו לפמ"ש במק"א ליישב קושית הראב"ד דהרי ביבמות אמרי שכן ישנן בשאלה וכתבתי דכל דבטל הנזירות שוב לא מצי לשאול מידי דהוה אם אכלה כולה דאין נשאלין עליה משום שאין לו על מה לחול והש"ס ע"כ קאי למ"ד דימי חלוטו עולין לו והרמב"ם דפסק דאין עולין שוב לא מצי למימר שישנן בשאלה שהרי בטל הנזירות. ובזה ישבתי קושית המלמ"ל פ"ז מצרעת ע"ש דבימי הסגרו דודאי עולין לו שוב גם הרמב"ם ס"ל דישנו בשאלה ודו"ק ולפ"ז כאן לר"א דאין שאלה בהקדש רק בנזיר שנצטרע דבטל הנזירות שוב לא יכול לשאול ושוב יקשה קושית אבי נ"י: