שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן של״ד (ג׳)

והנה בשו"ת מהר"ח כהן הנ"ל הקשה לו חתנו הגאון ז"ל שני קושיות בסוגיא ולא נמצא תירוץ. ולפענ"ד ליישב. א' הקשה בהא דכתבו התוס' בדף כ"א ד"ה היכן מצינו במדבר ומביא קרבן הלכך כיון דחמיר דעתו אכ"ש וע"ז הקשה דא"כ מה פריך והרי הקדש הא הקדש חמיר טפי משבועה דשבועה אינו אוסר רק על עצמו משא"כ הקדש דאוסר על כל העולם והלכך בדין הוא שיהיה חמור. ונפלאתי דהנה שתי פעמים אמרו בסוגיא והרי הקדש אחת על מה דאמרו רבנן היכן מצינו באוכל כ"ש שהוא חייב שזה חייב וע"ז פריך הש"ס והרי הקדש ושם בודאי לא קשה דהא רבנן לא ס"ל הך דר"ע משום דחמיר דעתו על כ"ש ושפיר הקשה הש"ס על רבנן והרי הקדש ומה דהקשו על ר"ע והרי הקדש באמת הש"ס מתרץ אוסר על עצמו והאי אוסר על כל העולם כולו ולהתוס' יהיה פירושו כיון דחמיר טפי לכך אסור וחייב קרבן וז"פ. עוד הקשה שם במ"ש התוס' דף כ"ב ד"ה ולא שכתבו דדוקא בקרבן שתלוי בכרת הוא דבעינן כזית אבל בשבועות ביטוי דלא הוה רק לאו כיון שלענין מלקות לוקין אכ"ש ה"ה קרבן מביא אכ"ש וע"ז הקשה דהרי הש"ס לקמן אמרו כי קאמר ר"ע לענין מלקות כי תניא ההיא לענין קרבן דבעי שו"פ וקשה הא בקונמות ליכא כרת א"כ למה יהיה חילוק בין מלקות לקרבן ואף גם בלא רבינא יקשה למה לענין מלקות בקונמות לרבנן בכזית ולר"ע בכ"ש ולענין מעילה יצטרך שוה פרוטה ולפענ"ד יש לומר דהנה התוס' הקשו ד"ה אבל דלמה יהיה קונמות בכ"ש הא קונמות אינם אסורים רק משום דהוה כהקדש והרי הקדש בעי שוה פרוטה ע"ש ולפענ"ד אתי שפיר דהנה הטעם דהקדש בשוה פרוטה הוא משום דכתיב ונתן ואין נתינה פחות משוה פרוטה ואכילה לא כתיב בהקדש כמבואר בסוגיא דפסחים דף ל"ג ולפ"ז קונמות דהוה כמפרש אכילה שוב הוה בשיעור אכילה בכזית וזה ברור ופשוט ומעתה מבואר ההבדל בקונמות מה דלענין קרבן בעי שוה פרוטה משום דלענין קרבן לא כתיב אכילה רק ונתן והיא בשוה פרוטה אבל לענין אכילה כיון דקונמות הוה כמפרש א"כ הוה כשיעור אכילה בכזית או בכ"ש לכל חד כדאית ליה דכבריה דמי ודו"ק ועיין בחידושי הרמב"ן שהובא במלמ"ל פ"ד משבועות ועדיין צ"ע: