והנה לכאורה עלה בדעתי דהך חרש האיך יכול לקדש אשה והא אשה רק מפקרת עצמה כמ"ש הר"ן בסוגיא דבר פדא והפקר ודאי לא מצי לזכות ונזכרתי שבאבני מלואים סי' מ"ד האריך בזה והעלה דדוקא בקידושי ביאה ובאמת אנן לא קי"ל כן אמנם נראה דהנה במ"ש הר"ן דהאשה אינה רק מפקרת עצמה הקשו האחרונים מהא דאמרו בכתובות ולו תהי' לאשה במהוה עצמה הכתוב מדבר והרי שם מבואר דיכולה להוות עצמה וחלקו דבמקום שיוכל הבעל לקנות אותה היא אינה רק מפקרת עצמה אבל שם באנוסה דהדבר תלוי רק בה אם תרצה להנשא לו או לא ולו אין ברירה בזה עיקר הקנין ע"י האשה ולפ"ז בחרש דודאי אין לו יד לזכות א"כ העיקר תלוי במה שמקנית עצמה לו ולא מטעם הפקר ובעיקר הדין יעשו הפדיון בלא ברכה אבל לפדות חייבין והנני בזה הדו"ש באהבה הצעיר יוסף שאול הלוי נאטאנזאהן האבד"ק לבוב והגליל:
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן ל׳ (ג׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.