שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן רכ״ו (ג׳)

והנה מה שלא הניח שמואל לתת הגט תיכף הכי קרא שמו שמואל בקראי שמו נער ובער שהביא האשה לידי מבוכה רבה על לא דבר ולא עוד לא מסתייע דלא גמיר אלא ממחא נמי מחי וחרף וגדף והדברים פשוטים כמ"ש מעלתו שאין להקפיר בזה. אמנם מה שעבר אין. וצריכין אנו לשית לב על מה שהוא כעת והוא מקום עיגון גדול. והנה מה שלא אמר בפנ"ב ובנ"ח השיב הרב מאקנא דכיון שאמר בלשון אשכנז ונשבע דהגט כשר סגי בזה שהעיד שנעשה בכשרות והרי אינו כשר כשלא ראה הכתיבה והחתימות עדים. והנה ע"ז יש להשיב כי אולי השליח אינו יודע בטיב גיטין ולא ידע דצריך לראות הכתיבה והחתימה והוא ידע דהבעל כתבו וטעה ונשבע דהוא כשר אמנם בלא"ה הגט כשר. הרמ"א בסי' קמ"ב ס"א הביא י"א דאפילו לא אמר בפנ"כ ובפנ"ח כל שיש הרשאה כשר ואין צ"ל כלל וי"ח וכן נוהגין. הנה לא כתב רק דהמנהג אינו כן אבל פשיטא דבמקום עיגון כשר. הן אמת דמה שנרשם במ"מ רשב"א סימן תקס"א והמרדכי ריש פרק התקבל עיינתי ולא מצאתי בזה ברשב"א שום משמעות והרשב"א לא כתב רק דא"צ עדים שעשה הבעל שליח וכל שאומר בפנ"כ ובפנ"ח סגי אבל לא כתב שאם לא אמר בפנ"כ כשר בהרשאה בלבד ואולי צריך קיום אבל בלא קיום לא סגי וגם במרדכי גבי בעל אומר לפקדון אף שהביא דברי ר"ת אבל דברי' מגומגמים בלשון וכמעט שאין לו הבנה כלל. וכפי הנראה יש חסרון תיבות. אמנם בד"מ כתב שבהגהת מרדכי פרק התקבל מבואר כן וכן משמע מדברי הרשב"א והמרדכי וכפי הנראה כוונתו כיון שכל שיש קיום ב"ד אצ"ל בפנ"כ ממילא כל שיש הרשאה הוי כקיום. אך לפ"ז בנ"ד שלא כתב תיבת זה אם היה מסדר הגט בחיי השליח והיה אומר בפנ"כ לא אכפת לן כלל במה שחסר בהרשאה תיבת זה אבל כעת שלא אמר ולא כתב תיבת זה נמצא חסר לנו הקיום על גט זה ודלמא גט אחר היה. אמנם אחר העיון גם בזה אין לחוש דהא באמת בהרשאה כתוב על גט שפב"פ גרש לאשתו פב"פ ועדים החתומים על הגט פב"פ א"כ אין לך קיום גדול מזה דמהיכי תיתי לחוש שהיה לו גט אחר של אשה אחרת ועדים אלו או אחרים ששמם כך ובזה בודאי אין לחוש ובפרט שבהרשאה כתוב שמסרו הב"ד לשליח ומסתמא חזקה על ב"ד שעשו כהוגן ושאלו להשליח אם ראה הכתיבה והחתימה כמ"ש בסדר הגט א"כ העירו ע"ז הגט שנכתב ונחתם בפני השליח וא"כ כשר. עתה נבאר אודות זה שהיה שליח לאחר מיתה והרב מאקנא רצה לחדש כיון דכפל דבריו והיה הלאו קודם להן דהרי אחר ביטול המעשה קודם וכמ"ש המשנה למלך פ"ו מהלכות אישות שוב התנאי בטל והמעשה קיים ועיין ב"ש סימן קמ"ה דכל דכפל דבריו לא הוי כקובע זמן. והנה יפה השיב מעלתו בזה. והנני יוסיף דהרי דעת גדולי הפוסקים דע"י שליח לא צריך למשפטי התנאים דע"ז משוי ליה שליח ולא באופן אחר כמ"ש הרמב"ן בחידושיו פרק מי שאחזו א"כ כיון דלא רצה לעשותו שליח רק באופן זה לא צריך למשפטי התנאים. ולכאורה רציתי לומר דהנה הטעם דאין גט לאחר מיתה דכיון דלא רצה לתת הגט רק לאחר מיתה הוי ליה כטלי גיטך מע"ג קרקע דלא בא מיד הנותן דהנותן כבר מת ואף שנתן לה בחיים כיון דמתחלה התנה שלא יהי' גט רק לאחר מיתה הרי הוא כאלו בא לידה אחר מיתה ול"ד למ"ש הב"ש סימן למ"ד ס"ק א' דשם בתחלה בא לידה בתורת פקדון אבל כאן לא נתן לה מתחלה רק שיהי' גט לאחר מיתה וז"ב: