שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן ר״ד (ג׳)

מ"ש בישוב קושייתי דלא הוה מעשה בגירושין כיון דהיא הקנה לו הנייר וכל שחוזר בו שוב בטל המעשה דע"ז לא הקנה לו. אף שלכאורה יפה אמר. אבל אחרי העיון אדרבא בכה"ג ודאי הוה מעשה גמור שהרי היא הקנה לו הנייר וכבר זכה בנייר ואם עי"ז יבטל המעשה בודאי מהראוי של"מ החזרה והדברים ק"ו דאם מעשה שלו א"י לבטל מכ"ש מעשה שלה שהקנה לו הנייר והוא קנה ורוצה לבטל בודאי לא מצי מבטל. ומ"ש בהא דאמרו פשיטא והקשו דלמא קמ"ל דאף תכ"ד אינו יכול לחזור. וע"ז כתב מעלתו דמ"ש הרשב"א דאפילו תכ"ד א"י לחזור משום דגמר ומגרש והרי הר"ן כתב דבשליח הולכה צ"ל בפנ"כ ובפנ"ח משום דלא גמר ומגרש כ"ז שיכול לחזור בו וא"כ גם משהגיע גט לידה תכ"ד עדן יכול לחזור בו לפענ"ד סברת הרשב"א הוא כך דמ"ש דמשום חומר ערוה גומר ומגרש ואינו יכול לחזור הוא כך דהרי אפילו ריח הגט פוסל לכהונה וא"כ כיון שעכ"פ כל שנתן לה הגט אף דהוא תוך כדי דיבור עכ"פ לכהונה ודאי פסל לה דהרי כבר נתן לה הגט ושוב בודאי גמר ומגרש דאל"כ יוכל לבא מכשול לענין כהונה דהיינו אם יחזור ויקחנה וימות ושכחו העולם דהיא כבר נפסלה לכהונה ולכך גמר ומגרש בלב שלם וזהו משום חומר הערוה דכתב הרשב"א ולפ"ז זהו כל שכבר הגיע גט לידה אבל בש"ה כל שלא הגיע גט לידה אף משום ריח הגט אין בו ושפיר אינו גומר ומגרש כנלפענ"ד ברור: