שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן ב׳ (ג׳)

ומה יומתק בזה לשון הש"ס דאמרו שם והא האידנא לא קעבדינן הכי אמר לי' רבנן תקנה תקנו מאן דעביד עביד ומאן דלא עביד הוא דאפסיד אנפשיה ואינו מובן למה לא תקנו שיהא שטר מאוחר פסול ויצא מכל החששות ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת ליתא לגוף החששא דהא שייך חזקה דא"א פורע בגו זימניה רק דעיקר הקושיא הי' דתקנה מתקנין אף על המיעוט וכיון דרבנן נתנו עצה גם להמועט לכתוב שובר או שאר תקנות שאמרו שם רק דזה לא רצה לעשות התקנה א"כ הוא דאפסיד אנפשיה וז"ב. אמנם בגוף דברי הנוב"י נראה לפענ"ד דבר חדש דהנה הקדמונים הקשו מה מועיל החזקה דאין אדם פורע בת"ז הא חזקה לא עדיף מרוב והרי אין הולכין בממון אחר הרוב וכ"ש אחר חזקה ולמה יוציאו ממון ע"י חזקה הנ"ל וכתבו שני תירוצים הא' דמוקמינן על חזקת חיוב דכבר נתחייב ממון לפרוע. ותירוץ הב' דחזקה מצד הסברא כמו חזקה דאין אדם מעיז וכדומה דזו מצד הסברא עדיף מרוב דהוה חזקה דאינה פוסקת וה"ה חזקה דא"א פבת"ז ג"כ הוא מצד הסברא עדיף מרוב כמ"ש התה"ד סימן ר"ז ומהרי"ק שורש ע"א. ומעתה אני אומר דבר נכון דאדרבא לפי מה שחידש הנוב"י דשטר מאוחר הוה כקובע זמן ומטעם דעד דמטי זימנא לא טריף ולא התחיל החיוב כלל א"כ שוב יקשה היאך שייך החזקה דא"א פורע בת"ז הא לא עדיף מרוב ואין הולכין בממון אחר הרוב וכאן לא שייך חזקת חיוב דאדרבא עד דמטי זימנא לא התחיל החיוב כלל וגם חזקה דאתיא מכח סברא לא שייך כאן דבשלמא כשלוה על משך זמן או סתם הלואה שלשים יום שייך לומר מסתמא היה נצרך להלואה זו עד משך הזמן ומסתמא לא יפרע בתוך זמנו אבל כאן באמת הוא לוה קודם זמן רב ויוכל להיות שבתוך כך איתרמי ליה זוזי ונהי שמצד הדין כיון שאיחר השטר לא התחיל החיוב רק מזמן שכתב השטר אבל מ"מ יוכל להיות דאתרמי ליה זוזי בתוך משך הזמן וכיון שכן שוב לא הוה עכ"פ חזקה מצד הסברא ולא עדיף מרוב ואין הולכין בממון אחר הרוב ולא מועיל החזקה כלל וז"ש בב"ב שם זימנין דאתרמי ליה זוזי וז"ב כשמש ונסתר כל בנינו של הנוב"י ויש להאריך בזה בסוגיא דב"ב דף ה' כל שפא ושפא זמנו הוא. איברא דבגוף הסברא יש לעיין שהרי בהך דיתומים אמרו נתננו מזונות והיא אומרת לא נטלתי וכתב הר"ן דשייך חזקה דא"א פורע בת"ז והרי נודע שיטת הראב"ד דמזונות אינו חיוב רק מדי יום ביומו א"כ שוב לא שייך חזקה דא"א פורע בתוך זמנו דהא לא התחיל החיוב מקודם: