שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן י״ח (ג׳)

והנה כאשר עיינתי בזה ראיתי ונתון אל לבי דהאשה זו אין לה תקנה כ"א הבדיקה המוזכר ברמ"א סימן קצ"ח. וטרם יהיה כל שיח נבאר דברי הרמ"א שם וז"ל אך יש מחמירין שלא להתיר רק באשה שיש לה וסת להצריכה בדיקה דהיינו קודם שתשתין תבדוק עצמה היטב בחורין ובסדקין ואם לא תמצא דם תכניס מוך נקי על המקור בפנים ותשתין ותקנח עצמה יפה ממי רגליה ותוציא המוך אם נקייה היא הוכחה גדולה דאין הדם מן המקור והכי נהוג ואם בדקה עצמה ג"פ בכה"ג ומצאה המוך נקי מותרת אח"כ בלי בדיקה שלא בשעת ווסתה וכו' ובדגול מרבבה כתב דדברי רמ"א תמוהים דהתחיל בבדיקה ג"פ וסיים דחזקה דדם מכה הוא. ולדעתי אין ענין זה לזה ושני גווני יש בבדיקה אם בדקה כפי המבואר כאן ומצאה מוך נקי ובבדיקה מצאה דם א"כ מוכח שדם הוא מן הצדדים א"כ למה לנו בדיקה ג"פ בפעם אחד סגי שכבר נודע שיש לה במקום מי רגלים מכה המוציאה דם אבל מה דבעי במהרי"ל ג' פעמים היינו אם לא מצאה דם כלל ואז הטעם שכבר נעקר הווסת בזה שהיה לה ווסת במעשה מי רגלים שתמיד עם מי רגלים היתה רגילה לראות דם ובזה צריכה ג"פ וכן מבואר בהדיא בתשובת מהר"ם שבמרדכי הנ' שעליו רמז מהרי"ל בתשובה שם מבואר להדיא שג"פ שהצריך הוא מטעם עקירת הווסת וכ"כ בתשובותיו סימן מ"ח ובתנינא סימן צ' וסימן ק"ב. ובאמת שזה תימה גדולה ולפענ"ד נראה דהנה הש"ך כתב שבדיקה זו לא בדיקה מעליותא היא וביאר בחוות דעת שגם אם המוך נקי יש לומר שירד בחורים וסדקים ולא יגע בהמוך והביא ראיה מריש נדה דאמר מוך אגב זיעה מכווץ כוויץ ע"ש שהאריך ובאמת שבנוב"י בעצמו בסי' מ"ה שם מוזכר תשובת הגאון החסיד מוה' חיים צאנזיר ז"ל שהאריך ג"כ במה שסמך הנוב"י ראשו ורובו על בדיקה זו והוא כתב שאי אפשר שלא תנוד רגע אחת המוך ממקומו ואז יכול להיות שירד הדם לחורין ולסדקין ולא יגע במוך יעו"ש והנוב"י האריך שם והרגיש בהך דמוך אגב זיעה מכוויץ כוויץ וע"ש מ"ש בזה. והנכי יוסיף להפליא דלו יהא רק ספק אם יהיה מוך דחוק שלא יתנדנד או שירד למטה ולא יגע במוך מ"מ עכ"פ מידי ספיקא לא יצא: