שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן קס״ז (ג׳)

והנה מ"ש מעלתו לתמוה על דברת הר"ן באלפסי בע"ז דף ס"ה גבי כרי שנשפך עליו חבית יין והקשה לו מבגד שאבד בו כלאים וע"ז כתב הר"ן דמזה מוכח דמי שיש לו תרנגולת טריפה חיה דאינו רשאי למוכרה לעכו"ם שמא יזבון הישראל ולא יכיר בטריפות וע"ז תמה מעלתו למה ליה להוכיח משם והא משנה שלימה שנינו בחולין דף צ"ד שולח אדם ירך לנכרי והוא שיהיה שלימה אבל אם היא חתיכה אסורה דשמא יזבין לישראל ע"ש. באמת שהיא לכאורה תימה גדולה. אמנם לדידי העלה מרגניתא טבא דהנה בטור ריש סימן תס"ז בדגן שנטבע בנהר ויש בהם חשש חימוץ ואינו ניכר כו' ומזה דייק המג"א שם דאם הוה ניכר לא חיישינן שמא יטחנם וימכרם וא"כ לכאורה כל שהיא תרנגולת טריפה הנמכרת דאל"כ מנא ידעינן אין לחוש שמא לא יכיר הישראל הטריפות כמו דלא חיישינן שמא יטחנם וימכרם ואני בתשובה הארכתי בטעם הדבר דבאמת מה דחיישינן שמא יחזור וימכרם לישראל הוא מטעם שאין עושין ספק דרבנן בידים ועיין מג"א שהביא כן בס"ק ב' בשם הכנה"ג דאף ס"ס אסור לעשות בידים. וראיתי בשו"ת מהרי"ט בשניות חלק יו"ד סימן ב' דהו"ל כמבטל איסור לכתחילה ע"ש ולפ"ז זהו כשיש כאן איסור שאינו ניכר הרי הוא כמבטל איסור בידים אבל כל שניכר האיסור א"כ הישראל לא יקח רק שיש לחוש שמא לא יכיר הישראל שנטחנים אבל זה אינו מבטל זה שמוכר ובזה לא חשו שאינו עושה ספק בידים והארכתי בזה בתשובה ולפ"ז כל שהתרנגולת טריפה רק שיש לחוש שמא לא יכיר הישראל לזה לא חיישינן ואינו עושה ספק דרבנן בידים וא"כ קשה על הר"ן. אמנם הר"ן לשיטתו דכתב בהדיא דאפילו נתבקע שהחמץ ניכר בהם ואפ"ה חיישינן שמא יקח הישראל כשיטחן אותו ע"ש ועיין בחק יעקב שם והוא כתב דגם הטור לרבותא נקט שאינו ניכר דאין החימוץ ברור ע"ש וא"כ שפיר כתב הר"ן לשיטתו דגם התרנגולת טריפה הניכרת ג"כ אסור למוכרו. ולפענ"ד ראיה ברורה להר"ן ממה דהקשה רבה בר ליואי מבגד שאבד בו כלאים. ולכאורה הא בבגד שאבד בו כלאים אינו ניכר וכאן בשעה שמוכר הוא ניכר שיש בהם שטיפת יי"נ ורק שיש לחוש שמא יתייבש אח"כ ולא יהיה ניכר וע"כ דאף בניכר אסור וא"כ שפיר הוכיח הר"ן משם דאין ראיה מהמשנה דשם בחתיכה אינו ניכר האיסור ושפיר יש לאסור וע"כ הוכיח מכאן ודו"ק כן נראה לפענ"ד לפי חומר הנושא ואין אתי כעת ספרים לעיין בזה שאני יושב כעת בקרית חוצות ומחוסר ספרים. ועכ"פ לענין דינא זה ודאי דהבקוע אינן מעידות על שאינן בקועות דאף אם נימא דהבקוע הוא חמץ גמור מכל מקום אדרבא מדראינו שהרוב אינן מבוקעות מה"ת לחוש שנתייבש ואינן נכרות מהראוי לומר שרק המיעוט נתבקעו והמרובות לא נתבקעו כלל. וע"כ לדינא יש להכשיר לאכול אותם רק שאינן מצות משומרות כנלפענ"ד ברור ודו"ק היטב ויש לי אריכות דברים בזה ולא נפניתי כעת וגם אין ספרים ת"י ודו"ק: