והנה עוד לאלוה מילין בישוב קושיא הראשונה דהנה לפענ"ד טעם חדש במה דמומר אינו זוקק דהרי באמת אשת אחיו הוא בכרת והרי ישראל מומר אעפ"י שחטא ישראל הוא וא"כ מצוה על אשת אחיו בכרת והמצוה דיבום אינו שייך בו דהרי מומר אינו בר מצוה שהרי מבטל מעליו כל המצות ופורק עול ואיך שייך שמקיים המצוה והרי הוא אינו מאמין ופורק מעליו עול המצות ומכל מקום האיסור א"י לפרוק מעליו דאעפ"י שחטא ישראל הוא וכמ"ש הט"ז בא"ח סימן תמ"ח אם לא מכר החמץ אסור דאינו רשאי לפרוק עול אבל לקיים המצוה אינו מקרי בר מצוה כלל ועיין בתוס' ע"ז דף כ"ז במ"ש לענין מומר לערלות וא"ל דאם יחפוץ יהיה בר מצוה זה אינו דמיתה מפלת ובשעת מיתה הוא מבטל מצוה אבל בן שפיר פוטר מיבום משא"כ בממזר לא שייך זאת דממזר בר מצוה הוא ועיין ש"ך יו"ד סימן רפ"א:
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן קנ״ז (ג׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.