והנה אף שדבר גדול דיבר בזה אבל אינו נכון דהרי הם קאי אליבא דמ"ד אדם אוסר דבר שאינו שלו דלמ"ד אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ס"ל דאף במעשה לא אסרה ולמ"ד אדם אוסר דבר שאינו שלו אף בלי מעשה אוסר והם לא נחלקו רק למ"ד אין אדם אוסר דבר שאינו שלו וס"ל לר"ה דבמעשה מ"מ אסרה והם ס"ל דאף במעשה לא אסרה אבל למ"ד אדם אוסר דבר שאינו שלו אף בלי מעשה אסרה וא"כ נסתר כל בנינו. ובגוף קושית הכו"פ נראה לפענ"ד כיון דרוצה לאסור דבר שאינו שלו מוקמינן הבהמה בחזקת מרא קמא ואמרינן דלצעורי קא מכוין ולא נאסרה משום דאין יכול להוציא הבהמה מחזקת מרא קמא שהיתה מותרת ולאסור אותה. איברא דלפ"ז היה מהראוי לומר דעכ"פ באכילה אסורה משום דלענין אכילה גם אי מוקמינן אותה בחזקת מרא קמא אפ"ה היתה אסורה טרם ששחטו מפני שהיתה עומדת בחזקת איסור שאינה זבוחה. ובאמת הר"ן בשם הרא"ה כ"כ אף למ"ד אין אדם אוסר דבר שאינו שלו מכל מקום באכילה אסורה וע"ז נחלקו הט"ז והש"ך ולפ"ז יקשה מאי פריך משנים אוחזין בסכין ושוחטין הא שם שחיטתו פסולה קתני אבל לא אסור בהנאה א"כ ל"ק כלל וע"ז לא שייך תירוץ הט"ז ס"ק ד' דוק ותשכח מיהו יש לומר דבכה"ג שיש עוד אחד ששוחט לשם דבר כשר ודאי יש לומר דגם זה לא נתכוין רק לצעורי משום דהי' ידע שהאחר שוחט לשם דבר כשר. עוד אכתוב פרפרת אחת דבר אחד שעלה ברעיוני בהא דאמר ר"ה היתה בהמת חבירו רבוצה לפני ע"ז כיון ששחט בה סימן אחד אסרה סבר לה כי הא דאמר עולא אמר ר"י אעפ"י שהמשתחוה לבהמת חברו לא אסרה עשה בה מעשה אסרה וקשה לי מהיכי מוכח זאת דילמא ר"ה ה"ק דהרי אמרו בע"ז דף מ"ו ישראל שלקח לבינה להשתחוות לה ובא עכו"ם והשתחוה לה אסרה וביארו בע"ז דף נ"ג דהטעם הוא משום דכיון דגלי דעתיה דניחא ליה וכי אתי נכרי ופלח לה שליחותא דידיה קא עביד וכן קי"ל אף למ"ד אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ולפ"ז דלמא ר"ה מיירי שהיתה בהמת חבירו רבוצה לפני ע"ז והיתה דעתו של חבירו לשוחטה לשם ע"ז והנה כך כל שבא חבירו ושחט אותה אסרה כיון דגלי דעתיה אבל אי לא גלי דעתי' אף בעשה מעשה לא אסרה ואדרבא בזה הוה מדוקדק מה שנקט הש"ס רבוצה לפני ע"ז ורש"י ותוס' נדחקו בזה ע"ש והיינו משום דגלי דעתי' דניחא לי' וא"ל דא"כ למה נקט סימן אחד דזה אינו דהא לאו דוקא סימן אחד דהא גם עתה הוא לאו דוקא כמ"ש רש"י ותו' ע"ש והיא קושיא גדולה לפענ"ד. ויאמין לי בזה שלא עיינתי בזה רק מה שעלה בדעתי בלי עיון בספרים:
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן ק״נ (ג׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.