שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן ק״מ (ג׳)

מה שהקשה על הכרתי ופלתי סימן ק"י ס"ק א' שכתב בזה"ל ואף שהרשב"א נתן טעם שאסור לשחרר עבדו משום לא תחנם ואפילו שמתכוין שיהיה לו עשרה להתפלל וע"ז הקשה דלהיפך מבואר ברשב"א בגיטין דבעבד ל"ל לא תחנם וגם איך קשה היאך שחרר ר"א עבדו. במח"כ לא הבין הכוונה דהכו"פ כתב קודם דכל שאינו מתכוין להנאות את הגוי לית בי' משום ל"ת ובאמת שכ"כ הרמב"ן בגיטין שם אבל הרשב"א הקשה שם על הרמב"ן ומשמע מדבריו דאע"ג דלא מתכוין להנאות את העכו"ם אית בי' משום לא תחנם וז"ב ופשוט רק שהכו"פ כתב בקיצור. ומה שהקשה על המהרש"א בסוכה דף ל' שכתב בס"ד וז"ל ואם אמרינן מהב"ע דרבנן ניחא ג"כ כשעשה מלולב של אשירה עכ"ל וע"ז הקשה שהמהרש"א בעצמו בסוכה דף ל"ה בד"ה לפי כתב דכתותי מכתת שיעורי' ג"כ דרבנן ע"ש א"כ שוב לא נתיישב קושית התוס' בזה דכתותי מכתת שיעורא למצוה הוא מדרבנן ועיין ברמב"ן ור"ן ר"פ לולב הגזול וימצא דמחמת מצוה הבאה בעבירה כל שהוא בי"ט שני כשר וכתותי מכתת שיעורי' אפילו בי"ט שני פסול א"כ שפיר מיושב קושיתו ומשום מצוה הבאה בעבירה דרבנן כשר בי"ט שני ומשום מכתת שיעורא פסול בי"ט שני. ומה שהקשה בשם לומדים על המהרש"א שכתב דכתותי מכתת שיעורא דרבנן הרי ביבמות מבואר דהוא דאורייתא דהרי רצו לומר דאינו טמא משום דכתותי מכתת שיעוריה והאריך בזה עפ"י דברי אור חדש יעיין בתוס' סוטה דף כ"ה וימצא דכתותי מכתת שיעורא אף לרבנן דר"ש דלית להו כל העומד לשרף כשרוף דמי מודים דכתותי מכתת שיעורא ע"ש ולפ"ז י"ל דהוה כתותי מכתת שיעורא מדאורייתא ואף דהמהרש"א כתב שם על ערלה וערלה איסור הנאה הוא אפשר דהמהרש"א כיון דעכ"פ בתרומה טמאה לא שייך כתותי מכתת שיעורא ול"ד כ"כ: