שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן קל״ו (ג׳)

והנה אדרוש בשלום אביו הרבני המופלג החריף נ"י מה שהקשה בתוס' בכריתות דף י"ג שכתבו דליכא לאוקמא בבכור דהא אקדשיה ובבכור ל"ש אקדשיה דקדוש מרחם וע"ז הקשה דיכול להיות בבכור ואקדשיה לעולה קודם שיצא לאויר העולם ול"ש שאלה דהא אם ישאל יהיה בכור. יפה הקשה. והנראה בזה דהנה בלא"ה דברי התוס' תמוהין במ"ש דל"ש שאלה במוקדשין כיון שנשחט ונזרק דמן כהלכתן ליתא בשאלה דסוף סוף איתא בשאלה טרם שנזרק וכן מבואר בשבועות דף כ"ד דפריך והרי מוקדשין ומשני בבכור וע"כ דישנו בשאלה מקרי ועיין מהרש"א שם ובבה"ז בכריתות שם ואינו לפני כעת. אך נראה דהנה אני אוסיף המדורה דמכל מקום היכא חל בשעת מעשה ההקדש דאז הי' קיל דישנו בשאלה ולא היה אז חל דמקרי קל על חמור כל דישנו בשאלה ועיין תוס' יבמות דף ל"ג ע"ב ואח"כ שוב לא מצי לחול. אמנם לכאורה בלא"ה קשה דמה קושיא והא ישנו בשאלה והא משכחת לה דאכלו אחר שאינו בעל הקדש דהוא לא מצי לשאול וא"כ יכול לחול בכולל גם על בעל הקדש. אמנם צריך לומר דלא שייך בזה כולל כיון דבעל ההקדש היה יכול לשאול ויוכל לעקור ההקדש גם מאחרים בכה"ג לא אמרינן כולל כיון דאותו האיש יכול לעקור האיסור מכל אנשים. ולפ"ז נראה לי ברור דיפה כתבו התוס' דלאחר שנזרק ונקרב תו לא יכול לשאול ובכה"ג לר' יוחנן דס"ל בריש החולץ דאמרינן תגלי מלתא למפרע וכיון דכעת זה האיש א"י לשאול ג"כ והאחר שאכלו לא הי' יכול לשאל כלל שוב שייך תגלי מלתא למפרע דלא הי' עומד לשאל ושפיר חל בכולל כהאי וז"ב. ובזה מיושב הסוגיא דשבועות דשם קאי אליבא דרבא דפסק כר"ל דלא אמרינן תגלי מלתא למפרע וא"כ גם השתא שנזרק ניהו דכעת א"י לשאול אבל למפרע היה יכול לשאול שוב לא יכול לחול כדבר האמור ודו"ק: