שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן קל״ד (ג׳)

והנה מה שהקשה דאמאי זכות תולה בסוטה הא אמרו דאמן על האלה ועל השבועה והרי בשבועת שוא אין זכות תולה כדאמרו בשבועות דף ל"ט והיא קושיא גדולה ולא מצאתי ישוב. ולחומר הקושיא אומר דהנה קי"ל בעל שמחל על קנויו מחול ואף דלאחר שנמחקה המגלה אינו מחול כמ"ש התוס' בסנהדרין דף פ"ח ד"ה קנויו והוא בירושלמי פרק הנחנקין שם הלכה ט' משום דהשם נמחק והרי אמרו בסוטה דף וא"ו וטהורה ולא שתולה לה זכות וע"ש בתוס' שמותרת לבעלה וא"כ כיון שבעל היה יכול למחול רק מפני כבוד השם ואם הקב"ה רוצה למחול על כבודו כדי לעשות שלום בין איש לאשתו וכדאמרו בחולין דף קמ"א וא"כ הוה כמוחל לה שלא תעשה המים מה שבכח מי המאררים וא"כ שפיר הזכות תולה לה ומידי דהוה אם היה קודם שנמחקה המגלה אף שכבר היתה נשבעת לא חל עליה השבועה א"כ גם לאחר שנמחק המגלה והקב"ה רוצה לוותר על כבודו כדי לעשות שלום בין איש לאשתו פשיטא שקינוי שלו נמחל והזכות תולה לה כנלפענ"ד לחומר הקושיא. וצ"ע ברמב"ם וטוש"ע שלא הזכירו הך דירושלמי דעד שנמחקה המגלה יכול הבעל למחול והוא לא הביא רק קודם שתסתר יכול למחול וצ"ע שלא הזכירו כלל הירושלמי הלז והתוס' בסנהדרין הביאו הירושלמי וכנ"ל. ובפשיטות נראה לי לחלק דכל השבועות הם שנשבע על הדבר וכל ששיקר בשבועתו נפרעין ממנו מיד אבל כאן היה השבועה שיבואו המים האלה בבטנה לצבות בטן וע"ז אמרה אמן אמן וא"כ כל שזכות תולה ואין המים המרים עושין פעולתן ל"ש שנפרעין ממנה מיד דניהו דנפרעין ממנה מיד אבל לא ע"פ המים המרים ומי המרים לא עשו פעולתן וסגולתן שנתן הקב"ה הכח בהם ונפרעין ממנה מיד אבל לא ע"פ המים המרים ומי המרים לא עשו פעולתן וסגולתן) היינו שתבא אש וכלתה את עצה ואבנה כמבואר בכתוב וכלתי את עציו ואת אבניו: