אמנם אף לדעת הח"ץ ז"ל בכה"ג שמוצאת מראות טהורות ובתוכם מעורבות קרטין הללו הנה ל"מ לשיטת הרא"ה בחינוך דמראות טהורות אינם באין מהמקור כלל א"כ פשיטא דהקרטין המעורבות אינם באים מן המקור כלל ואינו דם כלל. אמנם אף למה דקי"ל שלא כדעת הרא"ה הנ"ל וגם המראות טהורות באות מן המקור ובגליון החינוך מצוה ר"ז כתבתי דבת"כ הובא בב"י יו"ד סימן קפ"ג ובש"ס נדה דף י"ט מבואר שכל המראות באות מן המקור ועיין תה"ד סימן רמ"ו. ובאמת שצ"ע דאחרי דכתיב וגלתה מקור דמיה ובעינן שתרגיש שיוצאת מן המקור ואם מראות טהורות אין יוצאות מן המקור א"כ מה נ"מ בין טהורות לטמאות ולדברי רא"ה צ"ל דבעינן שתרגיש שיוצאות מבשרה אבל לא בעי שתרגיש שבא מהמקור וא"כ הטהורות אינן באות מן המקור משא"כ הטמאות וזה דוחק דבעינן שתרגיש שיוצאת מהמקור כדכתיב והיא גלתה מקור דמיה ועכ"פ אף שהטהורות בא ג"כ מהמקור אבל עכ"פ מראות טהורות הן וא"כ לא אכפת לן בהרגשה שהרי ראתה טהורות בהרגשה וא"כ גם הקרטין אף שנימא דדם הוא אינו בא בהרגשה דהרגשה היה בשביל מראות טהורות. ובזה מיושב היטב שו"ת זקני הרמ"א הובא בט"ז סוף סימן ק"צ והארכתי בזה בחידושי וכיון שאינו רק דרבנן שוב יש לומר דספק דרבנן להקל והקרטין אינו דם טמא כלל ומה גם שראתה הקרטין אף בימי עיבור והנקה ואז היא בחזקת מסולקת דמים ומה"ת לומר שראתה דם בימי הנקתה ומה גם שיש לה חולי השבר וכל שמסירה הכלי היא מרגשת כאב גדול במקום הנ"ל ובכל שיפולי מעיה ורחמה וא"כ פשיטא דכל שיש לה כאב שיש לתלות בכאב אף אם היה דם ואף שראתה הקרטין טרם שהיה לה חולי השבר י"ל דגם אז היה לה הכאב אלא שלא היה בגלוי ועכשיו אתגלי בהתה שמזה נצמח השבר וע"כ הדבר ברור שהיא טהורה ונקייה. והנה צויתי לשאול את רופא יהודי ושפט שבא מחמת חולי וורידין ולפענ"ד אינו כן רק איזה כאב אחר ועכ"פ בקרטין יש להקל ויש לצרף גם מ"ש הס"ט דבפחות מגריס אינו דם כלל יעו"ש כנלפענ"ד:
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן י׳ (ג׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
