שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן א׳ (ג׳)

איברא דלפ"ז יקשה טפי על הרמב"ם שהרי הרמב"ם כתב שחזקה ששמע ולא כתב כדאמרי' בש"ס שראה ונתפייס והרי שמע ונתפייס שייך גם בארוסה. אך י"ל דע"כ לא אמרינן דחזקתו ששמע ונתפייס רק בכנסה אח"כ אמרינן דמסתמא שמע ונתפייס אבל בעודה ארוסה אמרינן שבשעה ששמע לא נתרצה ואין גבול לשמיעה ואמרינן דעד השתא לא שמע ועכשו ששמע לא נתפייס וצווח והגבול של השמיעה היא בעת הכניסה שמסתמא אומרים לו שהרי יראה אותה וע"כ מסתמא מודיעין לו למען ידע אם יכנוס או לא וז"ב. ובזה דברי הה"מ מבוארים שדוקא בכתובה דהיינו בכנוסה הוא דאמרינן דראה ונתפייס אבל לא בארוסה וארוסה אין לה כתובה לכך תלה הדבר בכתובה אבל לעולם דאין חילוק בין גט לכתובה וז"ב. ומעתה ז"ש רבינו שהרי שמע ונתפייס דהיינו אף שתיכף בעת שנתייחד עמה צועק אח"כ תיכף שאינו מתפייס אמרינן דחזקה ששמע מקודם בימי ארוסתה ושמע ונתפייס שהרי כנסה אח"כ ועכשו הוא דחוזר בו. ובזה מבואר מה דאמר בש"ס והרי ראה ונתפייס אף דשם הראיה היא בשעת חופה כדפירש"י והרי סתם אמרו אפילו צווח תיכף ואפ"ה לא מועיל והיינו משום דחזקה ששמע מקודם והודיעו לו שהרי סופו לראות אותה וא"כ למה נכנס לחופה וע"כ דראה ונתפייס והראי' היא השמועה ששמע מקודם כנ"ל ברור. ומבואר נ"ד דהכלל כיון שלדידן השידוכין הן כאירוסין וא"כ חזקה ששמע מקודם ואפ"ה נכנס לחופה א"כ ע"כ שראה ונתפייס דהיינו ששמע ונתפייס. והנה לשיטת הה"מ דלענין הגט בטל אף במומין שבגלוי ולא כתב דראה ונתפייס רק לענין הכתובה צריך ביאור דא"כ גם בנכנסה לחופה לא שייך שינוי רשות דהא למפרע נתבטלו הקידושין וא"צ גט וא"כ היא למפרע ברשות אביה. אמנם באמת אינו תלוי ברשות והרי בוגרת אף שהיא בבית אביה הוה כאילו היא ברשות בעלה כמ"ש הרא"ש ועיין ח"מ סימן קי"ז ס"ק ט"ז ובב"ש שם ובסימן ל"ט וא"כ כל שנכנסה לחופה או אף בלא נכנסה לחופה והיא בוגרת הוה כאילו היא ברשות בעלה כמ"ש הרא"ש. עכ"פ לפענ"ד מבואר שיטת הרמב"ם בבירור דאף בצווח תיכף כל שכנסה הרי ראה ונתפייס ומ"ש מעלתו דכיון דהוא לא ידע אף שאביו ידע מכל מקום הוא לא ידע והוא ישבע שלא ידע למה נימא דראה ונתפייס לפענ"ד לא נראה דהנה כל מה שאמרו הרי ראה ונתפייס או שמע ונתפייס זה הוא כשהמקדש עומד מצד עצמו אבל בזמנינו שהאב הוא המשדך ומשיא את בנו והבן גם הוא בן תורה סומך הכל על האב א"כ סמך על האב וכל מה שהוא עושה הוא ברצון דידיה והוה כאילו הוא שמע ונתרצה והרי הרמב"ם כתב דדברים הללו אין אדם מגלה אלא לקרוביו וחולק על הגאונים וא"כ ה"ה בזמנינו אין הבן שהוא בן תורה דרכו לשאול ולראות ולחקור אחר הדבר והכל סומך על האב ומה שהאב עושה הכל עשוי וסמך על דעתו וגם יש לומר דחזקה שהאב אמר להבן קודם כניסתו לחופה ואף אם לא אמר חזקה שידע האב שהבן מסתמא יסכים למה שהוא עושה וכמ"ש מעלתו שהאב טוען שחשב שכיון שהוא בעל תורה בודאי לא ישגיח ע"ז וא"כ ריצוי האב הוה כריצוי הבן. וע"כ לפענ"ד גם לדעת הג"א כל שכנסה א"א לבטל הקידושין ובודאי צריכה גט ועיין ב"ש סימן ל"ט ובסימן קי"ז וכל שצריכה גט בודאי נתפייס: