שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן צ״ה (ו׳)

והנה בשנת תרי"ז ה' ויצא ז' כסלו הגיעני תשובה מהרב מו"ה מאיר לנדא נ"י מ"ק בורשטין והקשה לפמ"ש התוס' בהך דר' ינאי דכל שמשך הנכרי לביתו מקודם לא הוה דמי ע"ז א"כ למה אמרו בע"ז דף ל"ב דישראל ההולך לירוד בחזרה אסור ולמה לא נתלה דעשה עכ"פ בדרך שלא יעשה כל כך איסור והנכרי משך תחלה ואף שהרא"ש כתב דלהמוכר מכל מקום אסור הדמים מכל מקום אינו רק מדרבנן והו"ל ספק דחמצן של עוברי עבירה דאמרינן דמחליפין להקל באיסור והיא קושיא מושכלת והשבתי דהנה שם מיירי דהולך ליריד ופירש"י שוק של ע"ז והנה מבואר בחו"מ סי' קצ"ז ס"ב דמשיכה אינה קונה ברשות הרבים כ"א בסמטא או בחצר של שניהם ולפ"ז פשיטא דמי שהולך למכור על היריד לא הלך לסמטא למכור וחצר של שניהם בודאי אינו שם וא"כ שוב הרי מכר לו על היריד ושם משיכה לא קנה וא"כ קבל מעות ע"ז טרם שמשכו הנכרי לביתו ולכך אסור. עוד נראה לי לפמ"ש החק יעקב סי' תמ"ח ס"ק י"ד דדוקא עוברי עבירה לתיאבון שייך זאת ולא בלהכעיס לא שייך דמחליפין ולכך בזה"ז דכל דעושים להכעיס לא תלינן שהחליף א"כ גם בזמן הש"ס יש לומר דדוקא שאר עוברי עבירה אבל בהולך למכור ע"ז על יריד דזה בזרא דע"ז דמקיים אליל פשיטא דדינו כלהכעיס ולא תלינן דהחליף וז"ב ודו"ק: