שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן א׳ (ז׳)

ובזה אני אומר דבר חדש במה שחידש הנוב"י מה"ק חיו"ד סי' נ"ה דלכך סמוך לוסתה דאורייתא דלשמא ימות חיישינן דאינו נגד החזקה וה"ה לשמא תראה חיישינן והרב בעל בית מאיר השיב עליו דגם שמא תראה הוי נגד החזקה לר"ת דשמא יקדש הוי בכל שעה נגד החזקה. וה"ה בזה דהוי שמא ראתה ול"ח ע"ש ולפ"ז לכך ל"ח בוסתות שמא תראה בזמן הוסת דבזמן הוסת ודאי הוי החשש שמא ראתה וא"א לאסור בזמן הוסת דשמא ראתה ל"ח לכ"ע ולפ"ז נ"ל דזה דוקא אם הוסת שא"ק הוא מצד אחר דהיינו שמא תפהק ותעטש וכדומה שפיר אמרינן דהוי נגד שני חזקות דהחזקת טהרה ג"כ מתנגדת דא"ל דהוי שמא תראה דז"א דבזמן הוסת ודאי הוי שמא ראתה ומותרת לשמש ול"ח שמא תפהק ותראה דהיינו עד חזקת טהרה אבל ברמ"ת איך אפשר להתיר שמא התשמיש תגרום שתראה ול"ש לומר דשמא ראתה ל"ח דזה דוקא אם הוסת בא ע"י דבר אחר אבל לא כשהתשמיש גורם והבן בדברים ויש להמתיק הדברים דהרי עוד הקשה הב"מ דכאן ל"ש לומר דמעמידין חזקה נגד חזקה והוי ס' דזה דוקא שאם השני חזקות מהתנגדות המה בזמן אחד אבל כאן חזקה דאורח בזמנו בא אחר זמן החזקת טהרה וא"כ אמרינן דאז ל"ש חזקת טהרה כלל ולדעתי סברתו טובה ודברי התוס' בריש גיטין המה מסייעים לסברתו אמנם הנוב"י השיב שם דאף בכה"ג הוי חזקה נגד חזקה ע"ש. ולפ"ז אני אומר דזה דוקא היכא שלא בא מחמת התשמיש אבל היכא דבא מ"ת איך שייך לומר דהוי נגדה החזקת טהרה דז"א דהרי ע"י התשמיש ראתה ובאה לטומאה והאיך אפשר להעמיד נגדה חזקת טהרה וז"ב כשמש: