שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן מ״ב (ט׳)

ובזה אני תמה על מה שכתבו התוס' בדף ט' ע"ב ד"ה אי דרבינו יצחק אמר דמוכת עץ לא שכיח ואף דאמרו חבוטי מחבטן זה לר"ג אבל ר"י לא ס"ל כן ואני תמה דהרי אדרבא אמרו דכולהו רואות ומראות לאימן ואם כן גם לר"ג מוכת עץ לא שכיח ור"י בעצמו פירש בדף ל"ו דכל שלא טענה אין לנו לתלות במוכת עץ וצע"ג בזה. וגם תימה דניהו דחבטה שכיח אבל ניהו דנחבטת ע"ג קרקע אבל לא נעשית מוכת עץ עי"ז והש"ס לא קאמר רק על מה דאמרו בסומא לפי שנחבטת ולכך אין לה טענת בתולים וע"ז פר"י דכולהו נמי נחבטת ואפ"ה יש לה טענת בתולים אלמא ניהו דנחבטת אבל מ"מ אינה מוכת עץ ה"ה הסומא ע"ז משני ניהו דכולהו נחבטת היתה מראות לאימן והיתה טוענת ואם כן שוב באמת מוכת עץ לא שכיח דלא טענה וצ"ל דכל שנחבטת ויוכל להיות שתתקע עץ שוב לא שייך לומר דמוכת עץ לא שכיח דהא באמת עושית מעשה שתוכל לבא לזה וכעין שכתבו התוס' בכתובות דף כ"ג דכל שזרק לה קידושין איתרע לה חזקת פנויה וע"ז שפיר הקשו ולפ"ז יש לומר כיון דעינינו רואות דרוב בתולות יש להם דם שוב שפיר תקנו דניהו דל"ש לומר מוכ"ע לא שכיח דהא עכ"פ נחבטה אבל שתהיה מוכת עץ הרוב אינם מוכת עץ ושפיר הוה ס"ס ודו"ק היטב. ובגוף הקושיא של הנ"ל לפענ"ד לק"מ דכוונת התוס' דהוה טוענת היינו בשעת נישואין היתה טוענת כן דעו שאני איני בתולה לפי שאני מוכת עץ וכל דלא טענה הכי אינה נאמנת אח"כ לטעון כשלא מצא לה בתולים לטעון מוכת עץ דהי' לה לטעון מקודם וא"כ שפיר תקנו משום אשת כהן ואשת ישראל פחותה מבת ג' שנים ויום אחד והיינו כל שלא טענה מוכת עץ שוב אין ס"ס וז"ב שוב מצאתי במלמ"ל פי"א מאשות ה"ח שהביא בשם הרב מוהראנ"ח שפירש בפירוש הראשון דשאר נשים כל דהי' יכולות לטעון בשעת נישואין ולא טענו שוב אין לה לומר כן דבחזקת בתולות נשואות וכמ"ש והמלמ"ל החזיק בפירוש זה. ולפענ"ד מכאן ראיה ברורה לפירוש הזה: