שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן י׳ (י׳)

אמנם איזה אנשים עירבו איזה שמרים כשרים שהובאו מסטאניסלב והוה זה וזה גורם דמותר כמ"ש הט"ז סי' תמ"ב לענין מעד וגם איזה אנשים אשר לא ערבו ביום ה' שמרים הכשרים רק ביום וא"ו בראותם כי אותן השמרים גרועים וגם זה התיר לכבוד שבת מטעם דרוב עיסה נתחמץ משמרים כשרים ומקצת העיסה שנתחמצה משמרים האסורים בטל ברוב העיסה וגם נשים שלשו עיסת קמח קאקיריזיס ורעטשקי אסור ואח"כ מצא בפר"ח יו"ד סי' צ"ח ס"ק ז' במה שהאריך שם דאיסור מחמץ איתא אפילו בא"מ כתב דדוקא בחמשת מיני דגן אבל אורז ודוחן ושאר מיני קטניות לאו בר חימוץ הוה ואינו אוסר כיון שאינו מחמץ אלא בא לידי עיפוש וסרחון ושאני תפוח שרסקו בעיסה דשם העיסה בר חימוץ מעליא הוא רק דהתפוח אינו חמץ גמור אבל כאן גוף העיסה אינו ראוי לידי חמוץ לכך לא מקרי חמץ וכן מצא בפרמ"ג או"ח בהקדמתו להלכות פסח ח"ב פ"א אות י"ז ע"ש וע"כ התיר לאותן שלשו בקמח קאקיריזיס וטערקישער ווייץ ורעטשקי אחר שראה שהיה עכ"פ שיעור ששים. ועל זה שואל ובא אם יפה הורה בכל מה שהורה. א' במה שהתיר הכל בהנאה ואם אסור באכילה וגם מה שהתיר מה שנתחמצו בשאור היתר מתחלתו וגם מה שנתערב אח"כ ביום וא"ו שאור היתר וגם מה שהתיר העיסה של קאקאריזיס וכל דבר שאינו בא לידי חימוץ. והנה אם אמרתי לברר כל הדברים בשרשן לא יכיל היריעה כי יש לי פלפולים הרבה. אמנם בקצרה אשיב הנה מה שהתיר בהנאה בודאי לא קמבעיא לי דבהנאה ודאי מותר כיון דאינו רק ספק ובפרט דחמצן של עוברי עבירה מותרין לאחר הפסח ואף דזה דוקא במומר לתיאבון וכבר כתב הב"ה ביו"ד סי' ב' דבזמן הזה חשוב מומר להכעיס מכל מקום זה במומר מבורר וכאן אינו מומר מבורר וגם מתיירא שלא למכור כי יודע שהיהודים לא יקנו ממנו וגם באכילה צדד החק יעקב סי' תמ"ט להתיר ויש לי פלפול נחמד בעירובין דף ס"ד שם אבל אכ"מ להאריך ועכ"פ בהנאה ודאי שרי. ומה שהתיר אותן שהיו שמרים כשרים מעורב תיכף מטעם זה וזה גורם ודאי. מותר. אמנם מה ששאל על אותן שאח"כ עירבו שמרי היתר וע"ז כתב דבטל ברוב הנה כיון שהוא דבר המעמיד ואף באלף לא בטיל לא שייך ביטול ברוב. אמנם לפענ"ד היתר ברור בזה דהנה זה וזה גורם דבטל בשמרים נלפענ"ד דבר חדש דהנה הפר"ח האריך שם בטעם מחמץ דאסור דהמ"כ דעתו משום דנותן טעם בעיסה והפר"ח דעתו משום פרסום הפעולה והנה יש לי בזה קונטרס גדול ובררתי דברי המ"כ אמנם בזה וזה גורם לא שייך לא טעם המ"כ ולא טעם הפר"ח דהא אינו ניכר טעם האיסור דוקא ולא ניכר פעולת האיסור ואדרבא רוב העיסה נתחמצה בשאור היתר ובזה מבואר היטב מ"ש הפר"ח דבדבר שאינו בא לידי חימוץ לא שייך מחמץ והיינו משום דשם לא שייך לא נותן טעם דהא אדרבא בא לידי חימוץ ולא פרסום הפעולה שהרי לא ניכר הפעולה ולא דמי לתפוח ששם ניכר קצת עכ"פ הפעולה וקצת נותן טעם אף שאינו לגמרי משא"כ בזה דלא ניכר הפעולה ולא נותן טעם ואף דתפוח שרסקו הוה מי פירות ועיין מנחות נ"ד ומג"א ריש סי' תס"ב ובר"ש פ"י דתרומות מכל מקום ניהו דאינו חמץ גמור מכל מקום קצת פעולה ניכר אבל אם העיסה אינה מקבלת חימוץ אין פעולת החימוץ ניכר כלל וגם אינו נותן טעם רק שמסריח ושאני תפוח דאינו חימוץ גמור רק קצת חימוץ וכבר חלקו אחרוני' במק"ח סי' תס"ב ובשעה"מ הלכות חמץ דאף דנוקשה אינו רק דרבנן היינו דוקא נוקשה שאינו חמץ אבל מי פירות אפשר דהוה מן התורה משום דהוא נותן טעם כראוי רק שאינו חמץ גמור וה"ה כאן ודו"ק. ובאמת כל הדחק שצריכין לדחוק הוא לפי מה שרוצה הפר"ח לחדש דלא שייך כלל חשש חימוץ אף בפחות מששים בדבר שאינו בא לידי חימוץ אבל בנ"ד לענין שתאסור ביותר מששים פשיטא דלא שייך נותן טעם ולא פרסום הפעולה ול"ק מתפוח שרסקו דשם באמת י"ל דאינו אוסר ביותר מששי' וא"כ בנ"ד ודאי שרי וז"ב וע"כ כל הוראותיו נכונות וישב בטח שוקט על שמריו שהורה כתורה ולפי מ"ש יש נ"מ בין הטעמי' באם הוה וזה גורם הם ע"י שני מינים שונים עד"מ יין וחומץ שכר וכדומה דלטעם המ"כ משום נותן טעם בכהאי גוונא הרי נרגש טעם האיסור ול"מ זה וזה גורם רק משום דהם שני כחות ולטעם הפר"ח הרי לא ניכר פרסום הפעולה ודו"ק היטב. ומ"ש להסתפק במה שהגיד לו אחד שנותן להפרה סובין בעת החליבה וע"ז כתב כיון דהסובין הוה חמץ כמ"ש המ"א דכל שלותתן החטין הוה חמץ והמ"א נסתפק בסי' תנ"ד אם סובין מחמיץ וא"כ מידי ספיקא לא נפקא וא"כ אסור לבלול אף קודם פסח דחוזר וניעור והנה לכאורה מבואר במשנה פסחים דף ל"ט אין שורין את המורסן לתרנגולי' וכו' האשה לא תשרה את המורסן שתוליך בידה למרחץ אבל שפין על בשרה יבש ומשמע דמשום הלתיתה ליכא למיחש מיהו אין ראיה משם דבזמן הש"ס לא היו רגילין ללתות דהרי היה מותר לקנות קמח מן השוק ועכשיו אסור כמ"ש המג"א סי' תע"ג ס"ק ח':