שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן קפ״ח (ח׳)

והנה בשנת כת"ר עש"ק נשא היה אצלי הרב המופלג מו"ה יעקב יוטעש נ"י והראני דברי הרמב"ם פ"ט מתרומות הלכה וא"ו שכתב הרי זה ספק אם זה שצווח וכו' או זה שצווח אחר ששתק חזר בו ולפיכך אין אוכלין בתרומה בין שהיה רבו ראשון כהן ובין שהיה רבו ראשון ישראל וע"ז הקשה דאף אם שניהם כהנים מכל מקום הרי עכ"פ הפקיר העבד דאף שחזר בו הוה הפקר כדקי"ל בחו"מ סי' רמ"ה והרי במעוכב גט שחרור דהיינו בהפקיר כתב בהלכה שלפניה דאין אוכל בתרומה. והנה בראשית ההשקפה השבתי דנ"מ באם יש בע"ח על רבו ראשון ושני ואין מה לגבות רק זה דקי"ל בסי' רמ"ה דאין מועיל הפקירו של זה להפקיע חובו ועיין סמ"ע וט"ז שם ואם כן בכהאי גוונא לא מועיל מתורת הפקר ואם כן היה אוכל בתרומה אבל כשזה ישראל היה מועיל. ועוד השבתי דכל דהוה ספק בתפיסה לא מועיל תפיסתו של עבד בעצמו כמ"ש הקצות החשן סי' פ"ח ובכהאי גוונא שוב אינו מקרי מעוכב גט שחרור ואוכל בתרומה. ועוד השבתי דדוקא במפקיר עבדו הוא דאינו אוכל בתרומה דהא עכ"פ הפקירו ועיין בריטב"א בקידושין דף ט"ז גבי זאת אומרת עבד גופו קני ליה יעו"ש אבל כאן הא הראשון לא הפקירו רק שנתן במתנה להאחר ועדיין עבד הוא להאחר אף שלא רצו בו אבל לא מפקיר עבדו שיהיה מופקע לענין שאינו אוכל בתרומה וע"ז השיב החריף כמר צבי בער מ"ק טארני דאם כן מה פריך הש"ס כאן על ר"ל מהך דתרומה והא יש לחלק וע"ז השבתי דשם דס"ד דמפקיר עבדו אין צריך גט שחרור א"כ הו"ל זר גמור ובכהאי גוונא כ"ע מודו דאינו אוכל בתרומה אבל אם מפקיר עבדו צריך גט שחרור בכהאי גוונא שלא הפקיר ממש בכהאי גוונא אוכל בתרומה. עוד יש לומר דכיון דמעוכב גט שחרור מה שאינו אוכל בתרומה הוא רק ספק בעיא דלא אפשיטא ועיין כ"מ בה"ה ובמשנה למלך וגם זה הוה ספק א"כ הוה ס"ס ואפשר דמותר לאכול בתרומה ע"י ס"ס ספק שמא הוכיח סופו על תחלתו ולא זכה בו ומותר לאכול בתרומה ואת"ל שחזר בו דלמא מעוכב גט שחרור אוכל בתרומה ולכך הוצרך לחדש דהראשון היה ישראל או השני ודו"ק ועיין משנה למלך פ"ז מהלכות תרומות הי"ז: