שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן מ״ב (י״ג)

והנה בשנת תרכ"ג ביום ה' וישב י"ט כסלו הי' אצלי נ"ד הבחור חתן החריף כמר שמואל נ"ז מליביטשוב והקשה בהא דפריך הש"ס בכתובות ט' ומי אמר ר"א הכי והאמר ר"א אין אשה נאסרת על בעלה אלא בקינוי וסתירה ומה קושיא והא הב"ש סי' ז' ס"ק כ"ג חידש דבעכו"ם נאסרת אפילו בלי קינוי וסתירה וא"כ כאן דטוען פ"פ וא"י ממי נבעלה א"כ יש לחוש שמא נבעלה מעכו"ם וא"צ קינוי וסתירה ולכאורה היא קושיא גדולה והשבתי תכ"ד דלהס"ד שם דאף כשבעל ראה הזנות שזינתה בפניו לא נאסרת רק ע"י קינוי וסתירה או עדים כמ"ש התוס' שם ד"ה ומי א"כ הוה ס"ס ספק באונס ספק ברצון ואת"ל ברצון דלמא לא הי' עכו"ם וכל שאין עכו"ם אף שראה שזינתה לא נאסרת איברא די"ל כיון דרובא עכו"ם נינהו אם כן מהראוי ללכת אחר רוב. אמנם זה אינו דאכתי יש ספק דלמא באונס ובודאי אינה נאסרת וא"כ מהרוב גופא יש עכ"פ מיעוט שבאונס והמיעוט הוא מהרוב גופא שמסלקו מהרוב שמרוב עכו"ם יש עכ"פ מיעוט שנבעלו באונס ושוב לא חשוב רוב ואמרינן סמוך מיעוטא לחזקת היתר ואינה נאסרת ועיין בחידושי רשב"א ביבמות ריש האשה בתרא דכל שהמיעוט הוא מהרוב עצמו חשוב מיעוט לצרפו אל החזקה ודו"ק ולפמ"ש המהרי"ק דביחוסי כהונה החמירו אף בלי קינוי וסתירה צריך לומר דקושית הש"ס על מה דמוקי באשת ישראל ובפחותה מבת ג' דאילו באשת כהן י"ל דהחמירו כמ"ש המהרי"ק. ודרך אגב ארשום מה שהקשה אותי במ"ש הב"ש סי' וא"ו ס"ק ל"א דאפילו ברוב ממזרים והיא אומרת לכשר נבעלתי כל שהולד כשר לבא בקהל כשר לכהונה גם כן הולד מיהו אם היא גרושה אז שייך בולד ג"כ תחלה ודיעבד דיש לחוש שמא כהן בא עליה והולד חלל וע"ז הקשה דהרי הב"ש סי' ד' ס"ק ל"ט כתב דמש"ה נאמנת להכשיר הולד אף ברוב פסולים אצלה משום דספק ממזר שרי מה"ת ע"ש וע"ז הקשה דזה שייך לענין להכשירו בקהל אבל להכשירו לכהונה בכה"ג דאיכא חשש שמא נבעלה לכהן ונעשה חלל א"כ היכא נאמנת ברוב פסולים להכשירו לכהונה דהא כאן אינו מצד ספק ממזר רק ספק חלל ומה"ת אסור. והשבתי דכיון דנגד כהנים הרוב עולם הם ישראלים ולוים שוב גם כן מה"ת שרי דאזלינן בתר רובא ואיירי במקום דליכא לספוקי בנכרי דאל"כ יש נגד רוב ישראלים רוב עכו"ם ואסורה לכהונה ודו"ק. והנה בדברי התוס' בכתובות דף ט' שכתבו דא"ל דבס"ס מפסיד הכתובה משום דמוקמינן ממונא אחזקתיה דהא לקמן גבי משארסתני נאנסתי דבאותה מנה דהוה ס"ס לא מפסדא ע"ש והאריך הפ"י דהא בס"ס אין מוציאין ממון והרי בממון לא אזלינן בתר רוב ע"ש וכבר קדמו בט"ז אהע"ז סי' ס"ז והט"ז הוסיף דס"ס לא הוה כמו רוב. ובאמת שבמחכת"ה נעלם ממנו דברי הרשב"א ח"א סי' ת"א דכתב דס"ס עדיף מרוב אבל מ"מ הקושיא במקומה עומדת דהא אין הולכין בממון אחר הרוב וה"ה ס"ס ל"מ להוציא ממון וכבר כתבתי הרבה דברים בזה. וכעת נראה דאם הס"ס נ"מ נמי לענין איסור כיון שלענין איסור מועיל הס"ס ממילא גם לענין ממון מהראוי שיועיל וכעין מ"ש בהפלאה סוף פרק קמא דכתובות לענין אין הולכין בממון אחר הרוב דאם נ"מ לענין איסור גם כן אז הולכין לענין ממון בתר רוב ולפ"ז אדרבה קשה יותר על התוס' שראייתם לענין מנה שם אין הס"ס רק לענין ממון אינו מועיל הס"ס ובמקום דאיכא נ"מ לענין איסור גם כן מהני הס"ס ודו"ק. שוב ראיתי בתקפו כהן סי' ק"כ ובתומים בקונטרס התפיסות סי' הנ"ל שהרגיש בזה ונהניתי. אמנם ליישב דברי התוס' נראה לי כיון דיש לה שטר כתובה ושטר ל"ח מוציא דמה"ט אמרינן מגו להוציא בשטר ובפרט כתובה דחשוב מוחזקת טפי כמ"ש במרדכי ולכך שייך ס"ס להוציא ממון דא"ח מוציא גמור וז"ב. איברא דלפ"ז בהך דמקח טעות במאתים אבל מנה יש לה והרי שם איתרע שטרא דמאתים לית לה והו"ל שטר שנמחל שעבודו במקצת ושוב ל"מ ס"ס. אך נראה דכיון דאף אם לא כתב לה כתובה אית לה בתנאי ב"ד וא"כ בזה לא שייך דנמחל שעבודו דעכ"פ אית לה מתנאי ב"ד ושוב חשיבה מוחזקת בזה כנלפענ"ד ודו"ק: