והנה דבריו נעמו כי מ"ש דהוה גורם דגורם באמת שכן מבואר בקצה"ח סי' ס"ו ס"ק ל"ז כה"ג ע"ש ובפרט כאן דמזמן שני גובה רק דאולי יהיה חובות מוקדמין ובכה"ג אפשר דאף גרמי לא מקרי דלא ברי היזיקא ואינו בא בשעת הנזק ולא מקרי גרמי ופטור ומיהו לפמ"ש למעלה כל שאינו יכול לגבות מהלקוחות זה מקרי גרמי דעיקר השטר הוא בשביל לקוחות דאל"כ אינו ברי היזיקא דדלמא יפרע לו בלאו הכי וכמ"ש למעל' וע"כ צ"ל כן לשיטת התה"ד. אך נראה דהדבר נכון דהרי רב דימי מפרש הך דרבה בדר"ש ורבנן וא"כ כיון דמטעם דבר הגורם לממון אתינן עלה א"כ פשיטא דגורם לגורם פטור דע"כ לא נחלקו הרמב"ן והבעה"ת אם גורם לגורם פטור היינו אם מטעם דיני דגרמי קא אתינן עלה א"כ י"ל דאין נ"מ בין גורם לגורם דגורם כמ"ש הרמב"ן דגורם לגורם אינו מוזכר רק בדבר הגורם לממון אבל בשטר דאתינן עלה מטעם גורם לממון פשיטא דגורם דגורם דפטור וא"כ אתי שפיר:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן ק״פ (י״ב)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.