שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן י׳ (י״ד)

והנה ביום ג' תזריע י"ב לספירה שנת תרי"ז הגיעני מכתב מהרב מו"ה מאיר סג"ל לנדא נ"י מ"ק בורשטין אודות שאחד מכר חמצו קודם הפסח לעכו"ם בשטר וכסף דראהן כנהוג ובעת שקרא השטר לפני העכו"ם היה מונח גם כתב אחר לפניו ואחר הקריאה מגודל הטרדא מסר כתב האחר להעכו"ם ולא ידע כלל מזה עד לאחר חג הפסח שהביא לפניו העכו"ם הכתב בחזרה למכור חמצו להישראל כנהוג ראה שאין זה כתבו ואין זה שטרו וחפש באמתחת כתביו ומצא השטר ולא נמסר כלל לעכו"ם ועכשיו עמד השואל להורות לו כדת מה לעשות. ולפענ"ד נראה כיון דעיקר הטעם דאינו קונה רק בשטר משום דאין דעתו סומכת להקנות רק בשטר וא"כ כל שלא ידע העכו"ם וגם הישראל וחשבו דהיה שטר גמור א"כ מה בכך דטעו מכל מקום הא היה קנין כסף על ידי הדראהן והם סמכו דעתם על השטר שחשבו שהוא שטר וא"כ גם הישראל אנן סהדי דאילו היה יודע היה מוסר לו השטר מכירה כי באמת קרא לפניו וא"כ למה לא יקנה בכסף כל שסמך דעתו עכ"פ אף שהיה סמיכה בטעות עכ"פ קנין כסף היה ואף שסמך בטעות גם על השטר מ"מ מועיל. ולפ"ז נלפענ"ד דגם במה דמבואר בסי' ק"ץ ס"ז בד"א במקום שקונה בכסף לבד אבל במקום שדרכן לכתוב שטר לא קנה עד שיכתוב שטר דאם כתב לו שטר וטעה ונתן לו כתב אחר והוא חשב שזה היה שטר קנה בכסף לבד: