שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן מ״ב (י׳)

והנה הבעל המאור פירש דמה דאמרו בדף ל"ו הא ר"ג הא ר"י הוא דלר"ג דאית ליה חזקה דגופא דאמרינן העמד הגוף על חזקתו ואית לי' טענת בתולין וקנס ומה דאמרינן פתח פיך לאלם הוא לענין קנס דטענינן שהיא בתולה להעמיד הגוף על חזקתה אבל לענין טענת בתולים לא טענינן דלמא מוכת עץ היא או משארסה נאנסה דמילי דלא שכיחי הוא הוא ולא טענינן אבל לר"י דלית ליה חזקה דגופא טענינן בעדה דאינה בתולה ואין לה לא טענת בתולים ולא טענת קנס ע"ש. ולפענ"ד הי' נראה ביאור הסברא דבאמת לר"ג אלים חזקת הגוף אבל כ"ז לענין קנס דיש להעמיד בחזקת הגוף לגמרי אבל לענין טענת בתולים דבין אם היא מוכ"ע או נבעלה בין כך ובין כך אתרע לה חזקת הגוף אם כן כיון דמוכת עץ לא שכיח ובעולה שכיח טפי מה"ת לטעון דבר דלא שכיח מוטב שנחוש לבעולה כיון דהחזקת הגוף אתרע בודאי ולר"י דס"ל דחזקת הגוף לא אלים כ"כ שוב נוכל לטעון שמא מוכת עץ ומגיע לה כתובה ולענין קנס אין לה דשמא נבעלה וחזקת הגוף לא אלים אבל כתובה מגיע לה כיון דעכ"פ לא אלים חזקת הגוף א"כ נחית עכ"פ לספק בעולה שוב מגיע לה כתובה. ובזה יש לומר מה שהקשה הרמב"ן במלחמות דלענין כתובה יש חזקת הגוף וחזקת ממון וא"כ גם ר"י מודה דאזלינן בתר חזקה דגופא ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת חזקה דגופא איתרע בודאי ורק דהספק הוא אם ע"י בעילה או מוכת עץ וכיון דחזקת הגוף לא אלים לר"י כל כך רק בשביל דאיכא חזקת ממון וא"כ כיון דנחית אדעת' דבעולה דכל שהי' דנין בתחלה אם היא בתולה או לא אז לא הי' שייך חזקת ממון וחזקת הגוף לא אלים כל כך א"כ בודאי הי' מקום לחוש דלמא מוכ"ע ואם כן עכ"פ נחית על דעת שמא אינה בתולה או מפני מוכת עץ או בעולה א"כ שוב מגיע לה כתובה משא"כ לר"ג. ובזה יש ליישב ג"כ הקושיא השניה דהיאך שייך שהב"ד טוענין עבורה כל שצריך טענת בריא מה מועיל טענת ב"ד בשבילה. ולפמ"ש אתי שפיר דכל דיש לה חזקת הגוף שפיר מקרי טענה והב"ד טוענין עבורה דבתולה היתה לענין קנס דהחזקה אלים והוה כט"ב ודו"ק. ובמה שהארכתי למעלה דמה דאמר כולהו חבוטי מחבטן הוא להיפך ואפ"ה הרי ראינו דאינן נושרות בתוליהן מצאתי בשטה מקובצת שכן תירצו רוב הקדמונים ונהניתי: