שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן ד׳ (ה׳)

והנה מ"ש הרמב"ם לענין עבר ונתרפא דעונשין אותו יש לו מקום בע"ז דף כ"ז גבי דמא בן נתינה שלא הניחו להתרפאות ואמרו שם דיצאה נשמתו ואמר שאם היה עובר היה נשכו חויא דרבנן דלית ליה אסותא ומשמע דראוי להענישו בשביל זה. אמנם אי קשיא הא קשיא מה פריך הש"ס אונס רחמנא פטריה דכתיב ולנערה לא תעשה דבר דהרי בב"ק דף ל"ב אמרו הנאה לתרווייהו אית להו איהו מעשה קעביד וכתבו התוס' דמכל מקום לענין חיוב מיתה הנאה חשיבא כמעשה ע"ש ולפ"ז כל שהיא אנוסה שוב לא חשיב הנאה כמעשה שהרי לא נהנית דאנוסה היא ואם כן לכך פטורה אבל לעולם דגם על מעשה אונס מקרי מעשה וחייב ויש להמתיק הדברים דלפי מה דקי"ל דהמוכר דברים שאסור באכילה אינו חייב לשלם ומטעם דנפשו של אדם חותה מן האיסור ולא מחשב הנאה ואם כן כל שהיא אנוסה לא חשיב מעשה ושפיר פטורה אבל מה ראיה להיכא דעשתה מעשה באונס דעכ"פ מעשה עבדה והיא קושיא נפלאה: