והנה בשנת תרי"ג י"א טבת נשאלתי מהמופלג החריף מוהר"ר בעריש נ"י חתן הרב האבד"ק שטעריטץ במעשה שאחד עירה תבשיל עם שומן בשר לקדירת חרס ובדופן הקדירה בחוץ נדבק גבינה מה משפט הקדירה והנה המאכל מותר כי כ"ש אינו מפליט ומבליע אבל הקדירה נראה לאסור ואף דכ"ש אינו מפליט ומבליע. ולכאורה רציתי לומר דזה דוקא כששניהם צוננים רק שע"י הכ"ש יצא הבליעה מזה לזה הוא דאינו מבליע ומפליט אבל כאן שהכ"ש חם א"כ שפיר מפליט ומבליע כאחת וראיתי בפרי מגדים סי' ק"ה ס"ק ד' שכתב שני פירושים בזה ומסכים לדינא לפירוש השני ע"ש במשבצות ואעפ"כ נראה לפענ"ד דזה דוקא להמאכל מכלי או מהמאכל למאכל בכ"ש להפליט ולהבליע אבל בכהאי גוונא להבליע בכ"ש ודאי דשפיר מפליט מהגבינה ובולע הכלי שהכלי נוח לבלוע וכן מבואר בש"ך סי' ק"ה ס"ק ה' ומה גם בכ"ח יש הרבה פוסקים דמפליט ומבליע ועיין סי' ס"ט וע"כ נראה דאסור דכל שהכלי בולע אם יבשלו בו אח"כ ופליט להמאכל שבשלו בו ואסור מיהו יש לעיין אם יניחו הכלי מעל"ע ואז יהיה לפגם ואף דבכלי כל שכבר נאסר אסור הכלי כאן לענין איסור בשר בחלב לא נאסרה הקדירה מהבליעה של הגבינה עדיין וכשיבא לבשל אחר מעל"ע יהיה נו"ט לפגם ומותר אף בבשר בחלב דכל דנפגם קודם שנעשה בב"ח לכ"ע שרי וצ"ע בזה:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן קפ״ט (ד׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.