שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן קפ״ח (ו׳)

והנה עש"ק פי בלק שנת תרט"ז הוגד לי בשם הרב הגדול מו"ה זיסקינד לנדא ז"ל האבד"ק סטריא במה שהקשו בתוס' דאמאי כל הקודם בו זכה והא הוה הפקר בטעות וע"ז חידש עפמ"ש הר"ן בנדרים דף פ"ה דכל שכבר זכו בו אחרים ל"מ השאלה דכבר הפקירו וע"ז תמה דהא מ"מ הו"ל הפקר בטעות וע"ז חידש כיון דהשאלה היא חידוש בנדרים דהתורה אמרה שישאל על נדרו וא"כ ל"מ לענין שיהיה מקרי הפקר בטעות דהא גופא חידוש שיועיל לענין איסור הנדר ולפ"ז עד זומם דחידוש הוא ל"מ שיהיה מקרי הפקר טעות. ואני אמרתי דזה תמוה דהא עד זומם חידוש הוא ואפ"ה מועיל אף להוציא ממון על ידו ולפסול העדים ולהוציאם מחזקתן ומכ"ש שמועיל שיהיה מקרי הפקר בטעות. אך בגוף קושית התוס' הדבר פשוט דכל שכבר זכה בו אחר לא שייך הפקר בטעות וכעין שכתב בהג"א פרק איזהו נשך דף ס"ו לענין יאוש ועיין רא"ש ב"ק פרק עשירי גבי אדעתא דאריא אפקריה. ובזה מיושב היטב קושית הקצה"ח סי' ת"ו שהקשה מהא דאמרו דדנין ד"מ ואח"כ ד"נ והרי כל שהעידו שהוא שור הנסקל שוב אפקריה הבעלים והוה שור הפקר ולפמ"ש יש לומר דהוה הפקר בטעות אך זה אינו דשם מיירי באמת שלא הוזמו עדיו וא"כ אפקריה באמת. אמנם בגוף הענין דהפקר בטעות נראה לפענ"ד דכל שעפ"י רוב הדבר מופקר כמו ביאוש באבידה ברוב נכרים או בהך דשור הנסקל שבודאי עפ"י רוב העדים מגידים אמת ולא יוזמו אף שאירע שהוזמו או שיצאו מכלל ישראל מכל מקום הוא הפקירו הפקר ברור שבודאי נתייאש שפיר לא מקרי הפקר בטעות אבל היכא שסתם הפקירו או יאוש זה כל שנתגלה שבטעות הפקירו ל"מ והוה הפקר בטעות ועיין ברא"ש הנ"ל ודו"ק: