שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן קפ״ח (ה׳)

והנה בשנת תרי"ז כ' סיון עש"ק בהעלותך שאל אותי אבי מורי הרב הגאון נ"י במכתב ג"כ קושיא זו על הפרמ"ג ועיינתי בזה ולפענ"ד דברי הפרמ"ג נכונים ע"פ מ"ש התוס' בכריתות דף כ"ד ע"ב ד"ה דלמא דלרבנן לא פריך דלרבנן בדין הוא שיהיה יוצא לבית השריפה דגם קודם שחיטה הוא קדוש לדמיו ע"ש וא"כ ממילא אין ראיה ממה דלא יזרק והבשר יוצא לבית השריפה דהרי באמת קדוש וא"כ אין ראיה מזה להצ"ץ רק דאפשר לומר דגם לרבנן הדין כן והתוס' לא כתבו רק דלא הו"מ למפרך כן וע"כ כתב הפרמ"ג בדרך אפשר ודו"ק היטב. והנה בהך דחולין דלא אמרו בה לא איסור ולא היתר משום כבודו דרשב"ג תמה ביש"ש כיון דהטור פסק כרבנן דרשב"ג דלא אמרינן הוכיח סופו על תחלתו ורק משום כבודו של רשב"ג חשו א"כ למה קי"ל דאסור בהנאה די בזה לאסרו באכילה ולא בהנאה ועיין ט"ז סי' ד' ולכאורה דבריו תמוהים דהכרעה זו א"י דממנ"פ אם חשו לכבודו דרשב"ג לאסור באכילה גם בהנאה יש לאסור ואף דרבינו ירוחם דעתו דגם לרשב"ג אינו אסור בהנאה הא הב"י חולק עליו ואולי כוונתו דהו"ל כס"ס בפלוגתא דרבבותא אך לפענ"ד נראה דקושיתו הוא דבאמת בספק אי כרשב"ג או כרבנן ל"ש לכאורה לאוקמא אחזקה דבשביל חזקתו של זה לא ישתנה הדין כמ"ש הכנה"ג ביו"ד סי' ח"י והפרי מגדים בסי' ד' העיר בזה ובאמת גם המלמ"ל הלכות עדות כ"כ ואף דלפמ"ש המלמ"ל פ"ז משכירות דכל דהספק תלוי באיזה מציאות גם בספק פלוגתא שייך להעמידו על הדין ע"ש יש גם כאן לומר כן אבל אינו מוכרח אך באמת כ"ז אם הספק שקול אבל כאן דבאמת קי"ל דעיקר כרבנן ורק משום כבודו של רשב"ג חשו דשמא בכ"ז סברת רשב"ג נכונה ובכה"ג שוב יש לאוקמא אחזקה ולכך באכילה יש לאוקמא אחזקת איסור אבר מן החי שהיה מקודם אבל בהנאה לא שייך לאוקמא אחזקתו וכמ"ש הכרו"פ בטעמו של רבינו ירוחם ושפיר הקשה דמהראוי לפסוק כר"י. אברא דגוף דברי הכו"פ בטעמו של ר"י לא הבינותי כמו שהעיר אחד מהתלמידים שנת תרט"ז אור ליום ה' לך כאשר למדתי עמם בי"ד סי' ה' דכל הטעם דבספק יש לאוקמא אחזקה משום דבספק מוקמינין אחזקה וא"כ כיון דהחזקה של אבר מן החי כבר נעתק רק בשביל הספק שמא כיון לע"ז וא"כ כיון דבשביל הספק אתה מכריע וכל שתחשוב ספק שמא כיון לע"ז שוב אסור גם בהנאה וכל שאין אתה מחשבו לספק לא שייך החזקה כלל דהרי באמת שחטו כהוגן ופקע החזקה ויפה טען ומה שרצה לומר דכל דהיה חזקה לא תצא מחזקתה רק כשיהיה ודאי אבל לא בספק אבל זה אינו דזה אם היה החזקה נמשך והיה נמשך גם כעת חשש בשביל אותו חזקה שייך לומר דמספק לא תצא מחזקתה אבל כאן החזקה כבר נפקע לגמרי רק שנתעורר ספק חדש וא"כ ממנ"פ אם חיישי לאותו ספק ומוקמי בחזקת איסור א"כ גם בהנאה אסורה או דל"ח כלל וגם באכילה שרי אמנם נראה דבאמת כל הטעם דמוקמינן אחזקה הראשונה והרי כבר נפקעת לגמרי וצריך לומר דמחזיקין מאיסור לאיסור כמ"ש הרשב"א ביבמות דף ל"א ולפי שני תירוצ' לא שייך להחזיק איסור רק לאכילה אבל לא להנאה וע"ש תמצא הדברים כנים ודו"ק וא"כ דברי ר"י כפמ"ש הכו"פ נכונים: