איברא דאכתי קשה דאמאי נקיט גורם דגורם והא באש חייב ולא שייך דיני דגרמי וכמו שהקשה בקצה"ח. אך נראה דהרמב"ן לשיטתו דס"ל דאף בבהמה חייב בגורם וכמ"ש הש"ך ס"ק ו' ולפ"ז במקום שיכול לגדרה דחייב אשו משום ממונו ג"כ חייב להרמב"ן. ומעתה בזה שפיר כתב דחייב אף בגורם דגורם דבאמת כל הטעם דמחלק בין גרמי לגרמא הוא משום דבזה ברי היזיקא וגם עושה מעשה בידים משא"כ בגרמא ולפ"ז כאן דבאמת אשו משום חציו רק דכיון דיכול לגדרה ולא גדרה כולה מעשי החצין וחייב על מה שמבעיר עתה כמו ביכול להכניס שור ולא נעל וכמבואר בב"ק דף כ"ג וזה דוקא לענין גוף החיוב אבל לענין גרמי וגרמא אין נ"מ בזה דכל שלא גדר א"כ שוב הוה כקליא בידים ע"י השור והרי גם ע"י השור חייב בגורם וכמ"ש הרמב"ן וכאן לא שייך לחלק בין גורם לגורם דגורם דכל שלא גדר שוב עושה המעשה ע"י שורו בידים וגם ברי היזיקא דכל שלא יגדור בודאי יבער אש כל מה שתמצא וז"ב כשמש ודוק. ולפ"ז בזה"ז דלא דנין היזק של בהמתו כמבואר בחו"מ סי' א' אם כן שוב פטור על מעשה בהמתו דגרמי לדידן דקי"ל דקנסא הוא וכמ"ש וכ"כ הש"ך לפי דרכו אבל לפמ"ש הדברים ברורים ודוק היטב כי הדברים חריפים:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן ק״פ (ה׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.