שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן ק״פ (כ״ד)

והנה ב' כ"ד טבת ה' וארא שנת תרכ"ג הגיעני מכתב שו"ת מר' פנחס אליעזר מבוברקא כעת מתגורר בפשווערסק באחד שהחזיק הראנדא וכעת בא שלשה אחים ושכרו הראנדא מהאדון והוסיפו סך רב ושני אחים הם עניים גמורים ואחד עשיר וכאשר תבע את העשיר לדין טען העשיר שהוא נתן מעות שלו סך מאה רייניש לאחיו שילכו לשכור ובעת פסיקת ההשוואה בא גם הוא ועשה הפסיקה ומע"ל הביא דברי הש"ך סי' ל"ח ס"ק א' מ"ש בשם הרמב"ן וגם כאן הוא גרם שהאחים הם עניים גמורים וא"כ חייב הוא לשלם עבורם והאריך דהו"ל גורם דגורם. והנה לפענ"ד לפמ"ש למעלה בשם השיטה מקובצת ב"ק בודאי פטור דהרי הוא לא גרם ההיזק לבדו והדברים ברורים דכאן לא שייך לחייבו דאינו רק גרמא בעלמא ופשיטא דלא שייך בכה"ג כל היכא דליכא לאשתלומי מהאי דבכה"ג שאינו רק גרמי ודאי לא נוכל לחייבו. ומה שהקשה מעלתו במ"ש התוס' בקידושין דף מ"ג דלפטור מממון אמרינן מיגו בשנים אבל כל היכא דליכא דררא דממונא כמו באנוסים היינו מחמת ממון אינם נאמנים במגו דאנוסים מחמת נפשות וע"ז הקשה לפי מה דמבואר בחו"מ סי' מ"ו סל"ז דאם אינם נאמנים צריכים לשלם מה שהפסידו אותם א"כ שוב שייך מיגו דאם לא יאמינו אותם יהיו צריכין לשלם ויהיה דררא דממונא והאריך בזה ולא ידעתי קושייתו דכל מגו הוא שנאמין לו במה שטען דאם הוא שקר היה לו מיגו יותר טובה וא"כ ע"כ שהוא אמת מה שטוען וע"ז שפיר כתבו דלא שייך מגו דיש לומר דהם משקרים ולא היה להם מגו דכל דליכא דררא דממונא לא יתכוונו וא"ל דיתכוונו דאל"כ יצטרכו לשלם זה אינו דהא הם חושבים שיאמינו להם וא"כ ל"צ למגו דיראו שמא לא יתכוונו וכאן חשבו שיאמינו להם וכל שיאמינו להם שוב לא יצטרכו לשלם וז"ב. ובאמת לפענ"ד גם במחמת נפשות היו צריכין לשלם כשלא נאמין להם דהיינו באם כת"י יוצא ממקום אחר ואף דהיו אנוסים מכל מקום בשביל פ"נ של זה לא יכלו להפסיד ממון של חבירו. וגדולה מזו כתב בשטמ"ק ב"ק דף פ' דאף משום חשש שמא ירעה בשדה אחר אסור לגדל אף דאיכא פ"נ ע"ש במעשה דאותו חסיד. ועכ"פ קושייתך ל"ק והדין לפענ"ד ברור דא"ח רק משום מגדר מלתא מהראוי שיבצעו תמימים. ואין להקשות על השטה מקובצת דא"כ שני עדים שהעידו דחייבים לשלם מדיני דגרמי והא כל אחד לא עשה לבדו ההיזק דזה אינו דעדות דצריך להיות בשנים הוה צירוף אחד וכ"א עשה ההיזק לגמרי וזה ברור ופשוט: