שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן ק״פ (כ״ב)

והנה בש"ס אמרו מ"ד התם הוא דא"ל לא חסרתיך ולא מידי דא"ל זיקא בעלמא הוא דשקלא מינך וכו' ולפ"ז יש לומר דה"ה במוחל דיש לומר דלא חסרא רק זיקא בעלמא דנפקע שעבוד נכסיו ע"י זיקא בעלמא דהפקיע שעבודו ול"ק קושית הגאון מוהרח"י הנ"ל ועיין קצוה"ח סי' שפ"ו ס"ק ה' שהרגיש בקושיתי על הראב"ד והנראה לפענ"ד כתבתי ודו"ק היטב. והנה הש"ך בסי' שפ"ו ס"ק א' האריך דדיני דגרמי אינו רק קנסא כמ"ש הריצב"א ואני תמה על עצמי דא"כ היאך דנין בבבל והא דיני קנסות אין דנין בבבל וכ"ת דבאמת לא דנין דזה אינו דהא אשכחן רפרם כפיי' לר"א ובאמת שהרמב"ם והש"ע סי' א' בחו"מ כתבו דדיני דגרמי אינן קנס ולפיכך דנים אותן בח"ל ועיין כ"מ שלמד מרפרם וא"כ להסוברים דקנס הם איך דנין בח"ל. אך נראה דהרמב"ם והש"ע לשיטתיהו דמחלקו שם דדבר דל"ש ולית ביה ח"כ לא עבדינן שליחותיהו וא"כ אם נימא דד"ג משלם כל השווי א"כ הוה יותר ממה שגרם לו היזק וגם ל"ש ע"כ הוצרכו לומר דד"ג ממון הוא אבל להנימוק"י שהובא ברמ"א שם דגזילה דשכיחא כגון כופר בפקדון דנין וגזילה דל"ש הוא דלא דנין א"כ יש לומר להיפך דדוקא לעשות היזק בידים הוא דל"ש ולא קנסינן בבבל אבל גרמי שאינו עושה בידים ממש א"כ שכיחי דעבדי ולכך קנסינן אף בבבל וז"ב. ובזה יש לישב קושית הגאון מוהרח"י הנ"ל דלכך הוצרך לחדש משום ד"ג במוחל משום דאם נימא דהוה כמזיק ממש א"כ לא עבדינן במוחל בבבל דאף דדיבורא מקרי ואמרי מכל מקום שם מזיק חד הוא וכל שלא דיינינן דיני נזקין בבבל דל"ש גם בזה לא דיינינן. וכעין זה מבואר שם לענין שבת וריפוי ע"ש בסמ"ע ס"ק י"א אבל מטעם דיני דגרמי דנין בבבל וזה שאמר אמימר מאן דדאין ד"ג ומביא הך דכפייה רפרם לר"א והיינו בבבל ולכך הוצרך מטעם דיני דגרמי. ובזה נראה לפענ"ד ליישב הא דאמרו בב"ק דף קי"ז מה נ"מ לך מיניה אי דינא או קנסא וקשה טובא דהא נ"מ אי קנסינן בבבל ובאמת הרמב"ם כתב דמסור ג"כ ממונא וכפי הנראה יצא לו מזה אבל באמת טעמא בעי למ"ד קנסא הוא איך דנין ולפמ"ש אתי שפיר כיון דהוא מלתא דשכיחא שוב דנין אף בבבל. ובזה נראה לפענ"ד להכריע דבמוחל א"צ לשלם רק כפי מה שנתן ולא כל השווי דהא באמת מלתא דל"ש לא דנין בבבל ורק דד"ג הוה שכיחי דלא עשה בפועל ממש ולפ"ז כל דידע דיצטרך לשלם עכ"פ מה שקיבל שוב נעשה מלתא דל"ש כיון דיצטרך לשלם ושוב א"צ לשלם יתר ממה שגרם לו היזק. ובזה יש לי לומר דבאמת חייב מטעם מזיק דבדיבורא קליא רק דכיון דדנין ד"ג א"כ שוב נעשה מלתא דל"ש ושוב לא חייב בבבל משום מזיק דהוה מלתא דל"ש ולכך איצטרך לחייבו משום דינא דגרמי. אברא דלפ"ז א"כ למה אמר אמימר דאי לא דאין ד"ג מגבי ביה דמי ניירא והא אדרבא שוב הו"ל מזיק גמור. אך יש לומר דבאמת עיקר דינו של אמימר קאי על שורף כמ"ש הרא"ש והר"ן פ' הכותב דגבי מוחל לא שייך דמי ניירא א"כ ניהו דאמימר קאי גם אמוחל כמ"ש התוס' פרק החובל ועיין קצוה"ח סי' כ"ה ס"ק א' אבל אין דינם שוה דבמוחל למאן דלא דאין ד"ג צריך לשלם דמי כולו דהוה שכיחי דדיבורא מקרי ואמרי והוה כמו כופר בפקדון אבל למאן דדאין ד"ג א"כ לא יוכל למחול דהרי יצטרך לשלם וא"כ שוב א"צ לשלם רק כפי מה שנתן ולכך לא הקשו התוס' ממוחל דבמוחל באמת לא שייך מזיק למאן דדאין דינא דגרמי משא"כ בשורף כמ"ש התוס' בתירוצם שאינו נוגע בגוף הנייר ודו"ק היטב כי חריף הוא ועמוק. ובזה מיושב דהאי עובדא דכפייה רפרם לר"א פירש רש"י בב"ק דקאי בשורף ולמה פירש דווקא בשורף ואף דבב"ק קאי אשורף הרי בכתובות קאי אמוחל ולכאורה הטעם משום דדמי ניירא בעלמא משמע דקאי אשורף וכמ"ש הרא"ש והר"ן אבל באמת אמימר ע"כ קאי גם אמוחל דאל"כ מה ענינו בכתובות דמיירי במוחל ולפמ"ש אתי שפיר דבמוחל לא מגבינן כי כשורא לצלמא דמשמע כל שווי החוב דהא ל"ש כל דמתחייב מדד"ג וע"כ דקאי אשורף דלא נגע בגוף הממון ודו"ק: