שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן קע״ד (כ״ג)

והנה בשנת תרט"ו יום ד' ב' דר"ח כסלו הגיעני תשובה מהרב המופלג החריף ושנון מוה' נתן הלוי ני' חתן הרב מוה' שמואל נחום האבד"ק ליבטשוב וארשום בקצרה מה שהקשה בהא דפריך בגיטין דף מ"ה ורשב"ג עיבוד לשמה לא בעי כתיבה לשמה בעי וע"ז הקשה דשאני כתיבת ס"ת דאף אם נימא דסתמא לאו לשמה קאי מ"מ אף בכותב לשם קמיע מ"מ הרי גוף הכתיבה של ס"ת תופס קדושה לעצמה משום דהו"ל לצרופי ד"ת ול"מ בס"ת דאמרת דצרופה והכתיבה בעצמה היא מצוה אלא אף בתפילין עכ"פ כתבי קודש הוא ולכך לא בעי כתיבה לשמה משא"כ בעיבוד. הנה לפענ"ד הדבר פשוט דכיון דכל אות בפני עצמה אינו קאי לשמה רק משום הצירוף א"כ במה יוכשר האות הראשון כ"ז שלא נצטרף האות השנייה והרי המהרד"ק דעתו לענין כתיבה לשמה שאף מקצת האות אם לא נכתב לשמה פסול ואף לדעת החולקים מ"מ באם כל האות לא נכתב לשמה פסול בודאי ועיין פר"ח סי' קכ"ה באהע"ז ובגט פשוט שם וא"כ מכ"ש כאן דאף תיבה אחת אין לו שייכות לס"ת ועכ"פ פסוק אחד בעי וא"כ עכ"פ לא נכתב הס"ת או התפילין לשמה כל שלא נתקדש רק ע"י הצירוף ואף אם נימא דנתקדש למפרע מה שלא מצינו מ"מ בעכו"ם הכותב ודאי לא נתקדש דהוא לדעתו דנפשיה קא עביד רק דסתמא לשמה קאי מ"מ עכ"פ לא כתב לשמה כל שלא נכתב כולו. ובזה יש ליישב קו' התוס' דשאני כתיבה דסתמא לשמה דניהו דסתמא לשמה קאי אבל כל זמן שלא נכתב הס"ת בשלימות ועכ"פ פסוק אחד לא שייך סתמא לשמה קאי ואף אם נימא דבישראל סתמא לשמה וכל שאין בו כדי צירוף עכ"פ פ"ה אותיות פשיטא דסתמא לאו לשמה ואף דבישראל סתמא לשמה קאי היינו משום דכל אות לבדו סתמא לשמה קאי אבל גר דבאמת אינו מכוין כלל ואינו מאמין בקדושת ס"ת פשיטא דסתמא לאו לשמה. ועכ"פ קושייתו של מעלתו ודאי ל"ק וכמ"ש. ומ"ש מעלתו ליישב דאם נימא דלא בעי כתיבה לשמה א"כ יקשה מ"ט דבעי עיבוד לשמה הא כל הטעם הוא דבעי לשמה הוא כדי שיתקדש החפץ בטרם שישים בה קודש ולפ"ז כאן דלא בעי כתיבה לשמה וא"כ גם כשיכתוב אח"כ עוד חול הוא ורק אח"כ כשכבר נכתב נתקדש ע"י צרופי ד"ת אבל עיבוד לא בעי שיתקדש לקודש דהא כל שיהיה כבר כתוב יתקדש גם הקלף אגב הקדושת ס"ת וע"כ דגוף הכתיבה בעי לשמה. נפלאתי דהא זהו ודאי דאף אם נימא דרשב"ג לא בעי כתיבה לשמה הוא משום דהעיבוד היה לשמה וכבר נתקדש העור ובאמת שהתוס' הקשו דנימא דלכך לא בעי לשמה כיון דנתעבד לשמה וכ"כ בסה"ת ובאמת שבישוב קושית התוס' צ"ל דלפמ"ש המחנה אפרים בהגהות הטור הלכות ס"ת להסתפק אם צריך לכתוב האזכרות לשם שמו יתברך ואם לא כיון בכתיבה שכותב לשמו של ד' הוה כאילו נתכוין לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל דלית או דלמא דבעי שיתכוין שהוא מקדש שמו יתברך ע"ש ולפ"ז אף אם נימא כצד הראשון דא"צ רק שיתכוין לשם ה' א"כ מה מועיל סתמא לשמה קאי אכתי מה נעשה באזכרות שניהו דעכו"ם אינו מתכוין להיפך רק סתם אבל עכ"פ האזכרות צריך שיכוין בפירוש לשם ה' וקדושתו וז"ב. ולפ"ז עכ"פ עיבוד בודאי בעי לשמה דעכ"פ כל שלא נתעבד לשמה בודאי ל"מ דיהיה סתמא לשמה דהא אינו קאי לשמה כלל. ומה שהאריך מעלתו דהזמנה מלתא היא כתב רש"י בסנהדרין דוקא לאחר שמת וע"כ דכל שלא מת המת לא שייך הזמנה למת דהא לא נקרא שם המת עליו ולכך יש לומר דגוף הקדושה כמו עגלה ערופה דעוד לא הוה הקדושה בעולם רק שעתיד להתקדש לא שייך הזמנה מלתא היא דלא נקרא שם הקדושה עליו משא"כ בתשמישי קדושה כל שגוף הקדושה בעולם או האיסור שייך הזמנה מלתא. והנה לדבריו יהיה הזמנה לגוף קדושה גרועה מהזמנה לתשמישי קדושה והרי דעת הנימוק"י הוא להיפוך דלגוף הקדושה ודאי הזמנה מלתא הוא כמבואר ולדבריו אדרבא לגוף הקדושה ודאי הזמנה לאו מלתא וגם מ"ש דבעשיית סוכה כיון דעושה קודם יו"ט לא שייך הזמנה מלתא כיון דאינו עוד מצות סוכה קודם יו"ט והוה כאורג בגד למת קודם שמת גם זה לא נהירא ולפ"ז אם עושה סוכה בחוה"מ יהיה שייך הזמנה וא"כ יהיה חילוק בין עושה קודם יו"ט או לא עשה רק בחוה"מ והרי ב"ה ס"ל דעושין סוכה בחוה"מ ומ"ש רש"י אורג בגד למת היינו לאחר שמת הוא משום דאל"כ לא שייך הזמנה למת דיוכל להיות דעוד יחיה וגם מ"ש דשור לע"ז הו"ל כגוף איסור ג"כ ל"ק דשור לע"ז היינו רק שמקצה להיות מקריבו לע"ז וזה לא נקרא עדן תקרובת ע"ז: