שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן ק״פ (כ׳)

והנה בשנת תרי"ג היה מעשה שגבאי העיר לבוב היו שוכרים חזן להתפלל בימים נוראים ויצא עליו קולות לא כשרים ונסתלק ואחר כך קרב זמן ימי נוראים ולא היה איש שיתפלל וכתבו הגבאים לשני חזנים בחשבם כי אחד יבא והנה באו שניהם והנה באו אלי ורציתי לעשות שלום ביניהם שיתפללו בשותפות בעד השכירות שקצבו לכל אחד בפ"ע והנה אחד טען שהיה לו הוצאות רבות ואין די לו במחצית שכר וביקש שיפייסו אותו וישלמו לו כל ההוצאות. והנה עלה על רעיוני שפטורים הגבאים דמה שגרמו לו היזק נראה לפענ"ד דפטור וכמ"ש התה"ד סי' ש"ז במעשה שאחד העליל על חזן שהוא נואף וע"י כך סלקו אותו מהחזנות ופסק דפטור ואף דכתב דשוכר את האומנין כיון שע"י ששכרו זה סלקוהו מכל שכירות אחרות חייבין. הנה באמת כאן רצו שיתפללו בשותפות ואף דאם יתפללו בשותפות מגרע מחצית משכירות שהבטיחו לו עכ"פ לא מקרי גרמי דמי יודע אם נשכר שם אם היה מגיע לו יותר ואף אם נימא שהיה לו יותר מ"מ אולי ההנאה שמתפלל בקהל לבוב העיר הגדולה ואם ייטב בעיניהם יהיה לו לכבוד אולי זה יותר מהשכירות וגם אטו הם כוונו בשעת ששכרו אותו להטעותו חלילה הא באמת אם לא היה בא אחד לא היה מפסיד כלום ונמצא שכל אחד מהחזנים לא עשו לו היזק שיהיה גרמי רק גרמא בעלמא ועיין בקצה"ח סי' של"ג ס"ק ב' דגם שבת באדם דחייב מכל מקום בגרמי פטור ודוקא נזק חייב בשבת אבל לא גרמי דשבת ועיין בחבורי יד שאול סי' רס"ז ס"ק ט"ו. וכעת נראה לי ברור הדבר בטעמו דלכך גם לענין שבת יש לחלק בין גרמי לגרמא דהרי מבואר בסי' ת"ה בחו"מ דאהדקי' באנדרונא דחייב הוא רק כשהכניסו לאנדרונא וסגר הדלת אבל כשהיה כבר בהבית והוא סגר הדלת פטור והיינו משום דלא הכניסו ולא השביתו בידים רק ממילא נשבת וא"כ מכ"ש דגרמי לא שייך בשבת ומכ"ש גרמא דודאי לא שייך בשבת דלא עדיף מהיה באנדרונא וסגר הדלת אחריו ודו"ק. והנה בלא"ה נראה לי דמה שטען זה שהוצרך להעמיד במקומו שם חזן אחר וגם נתן למשורר אחד איזה סך לא שייך דיני דגרמי והדבר תלוי במחלוקת הרמב"ם והראב"ד לענין זרעוני גינה שזרע ולא הצמיחו ושיטת הראב"ד דלא שייך גרמי רק מה שהוא חסרו ע"י גרמתו אבל מה שעשה לעצמו אף שזה גרם לו שע"י שמכר לו זרעוני גינה הלך זה וזרע אותם פטור דלא שייך דיני דגרמי רק מה שזה שגרם לו עשה הדבר וא"כ ה"ה כאן וע"כ נראה לפענ"ד ברור דבכה"ג שלא גרמו לו בידים ואינו ברי היזיקא ומה גם שבעת שכתבו לכל חזן כוונו באמת ואם אחד היה קדם לחברו במכתבו היה השני מסתלק א"כ לא הוה רק גרמא בעלמא ופטורין ומה גם דשבת לא שייך רק שהשביתו לגמרי ממלאכתו אבל מה שרוצים שיתפללו בשותפות ל"ש שבת ולא הוה רק מבטל כיסו של חבירו דפטורים לכ"ע וז"ב כשמש ומכל מקום מצד הביוש נכון לעשות שיפייסו אותו באיזה סך וכמ"ש התה"ד סי' ש"ז שם ואף ששם עשה לו ביוש גדול וכאן לא בשביל שאינו הגון רצו לדחות רק שאין להם רק אותו סך לשלם בעד חזנות וע"כ רוצים ששניהם יתפללו מכל מקום קצת ביוש שייך בזה וחייבים לפייס לכל אחד באיזה סך ולא הרבה יותר מדאי שלא גרמו לו דבר היזק ודו"ק היטב וגם לפמ"ש למעלה בשם שיטה מקובצת בשם המאירי דגרמי צריך דוקא שמכוין להזיק ויעשה מעשה לבדו בלי סיוע אחר כאן ודאי לא שייך כלל דיני דגרמי דכל אחד מהגבאים שכתבו לכל אחד מהחזנים לא כוונו להזיקו ולא עשו כל אחד לבדו שום היזק ודו"ק. וגם יש לצרף שיטת הראב"ד בסי' ס"ו דכל שמוחל לעצמו לא שייך גרמי דאינו מתכוין להזיק וא"כ הגבאים לא רצו לגרום היזק רק שלא יתנו יותר מכפי שנתחייבו לתת ובזה כתבתי במה שהיה מעשה עוד בשנה זו כי היה אחד מתפלל שחרית כמה שנים בשכר ואח"כ חלה והוכרחו לקחת עוד אחד ואח"כ התפללו בשותפות ובשנה הזאת שנת תרי"ג בא החזן הראשון ואמר אחרי כי עזרו ד' וא"צ להתפלל בעד שכר רוצה להתפלל כל התפלות של שחרית בחנם אין כסף והשני טוען כי הוא רוצה להתפלל אם בשותפות או לבדו אבל ישלמו לו והנה בזה פשיטא דלא שייך דיני דגרמי שגרמו לו היזק אחרי שאינם מתכוונים להזיק רק שלא יצטרכו לשלם ובודאי פטורים ומ"מ מצוה לפשר ויבצעו תמימים: