שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן ק״פ (י״ט)

והנה בענין גורם דגורם אי פטור או חייב נחלקו בעה"ת והרמב"ן דבעה"ת מדמה גורם דגורם לדבר הגורם לממון דפטור כדאמרו הכל מודים בעדי סוטה והרמב"ן כתב דאינו דומה דשם כל שהוא גורם דגורם הו"ל כפירת דברים בעלמא ע"ש. ולפענ"ד היה נראה דאם נימא דדבר הגורם לממון לאו כממון דמי כ"ז שהוא בעין אפילו לר"ש לא הוה ממון וכמ"ש הצ"ץ סי' ל"א ומקורו מדברי רש"י בפסחים דף וא"ו ולפ"ז ע"כ הא דמחייב ר"ש בדבר הגורם לממון שבועה היינו דכל שלא יהיה בעין יתחייב ממון והו"ל כפירת ממון א"כ גם בגורם לגורם מהראוי שיתחייב דכל שיבא לידי חיוב ממון אז לא יהיה בעין ויהיה כפירת ממון ואפ"ה פטור ע"כ דגורם לגורם אינו חייב וא"כ ה"ה בדיני דגרמי שמה שהוה גורם לגורם לא מקרי מזיק ממון כלל ודו"ק ודברי הבעה"ת נכונים אבל לפמ"ש התוס' לחלק בב"ק דף ע"א דגרמי חמור מדבר הגורם לממון א"כ אין ראיה מגורם דגורם לגרמי. והנה בחו"מ סי' ק"ח ס"ב מי שנתחייב מעות בעד מלשינות בב"ד ומת גובין מיורשיו ותמה הש"ך שם דמה קמ"ל דבתשובה לא כתב רק למ"ד דמלוה ע"פ אינו גובה מיורשים אבל לדידן דגובה מיורשים וע"כ מיירי באופנים דגובין מיורשים דאינו יכול לטעון פרעתי וא"כ מה קמ"ל. ולפענ"ד טובא קמ"ל דהנה הרמ"ע מפאנו בתשובה סי' קי"ג כתב דאף דמלוה הכתובה בתורה לאו ככתובה בשטר דמיא היינו דלא למגבי ממשועבדים אבל מכל מקום אינו נאמן לומר פרעתי דהו"ל כמעשה ב"ד וקי"ל דהטוען אחר מעשה ב"ד פרעתי לא אמר כלום ואף שבשערי משפט סי' ע' חולק עליו אני כבר הארכתי בזה בתשובה ליישב דברי רמ"ע ולפ"ז כאן דהוה מלשינות והו"ל כמזיק כמ"ש לקמן סי' שפ"ח ס"ב דיש לו דין נזקין וא"כ שוב אינו נאמן לומר פרעתי וא"צ כל השלשה דרכים הנזכרים בסי' ק"ח ואף דהש"ך כתב שם בסי' ק"ח דאף דמעשה ב"ד יש לו קול אבל בענין שנודע שלא פרעו אח"כ היינו דוקא מעשה ב"ד דהיינו פסק ב"ד אבל מה שמחוייב אפילו לא כתב זה נקרא מעב"ד דאינו נאמן לומר פרעתי ועיין ב"מ דף ו"ז ברש"י ותוס' שם ועיין בתומים מה שהאריך ליישב ולפענ"ד כמ"ש: