שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן ק״פ (י״ג)

ובזה מיושב היטב הא דהקשו הקדמונים דלמה נקט דבר הגורם לממון ולא נקט גרמי ולפמ"ש יש לומר דבכה"ג שמוקי במאמינו דאל"כ יכתבו עדים השטר ולא מוקי בכה"ג וע"כ דמשום גורם לממון קא אתינן עלה ולכך פטור דבשביל דינא דגרמי חייב. ובלא"ה נראה לפענ"ד דאף במאמינו עכ"פ מה שהפסידו שאינו גובה מהלקוחות זה בודאי לא מתחייב אף למאן דמחייב דהרי עיקר חיובו הוא בשביל דהוה דבר הגורם לממון ולפ"ז אף דזה מאמינו מ"מ הלקוחות יוכל להיות דלא הוה מצי למגבי דאולי כתוב איזה דבר שהוא זכות לגבי הלקוחות וכדומה ועכ"פ זה אינו מקרי גורם לממון מה ששרף לו דבר שהי' יכול לגבות מלקוחות דמי יודע אם הי' גובה מלקוחות כלל ואולי הי' להלקוחות איזה טענה ועכ"פ הוה גורם דגורם וזה דקאמר רב דימי דתלוי במחלוקת ר"ש ורבנן דתלה לה בשביל דבר הגורם לממון. ובזה מיושב היטב הא דאמר אמימר מאן דדאין דינא דגרמי מגבי ביה דמי שטרא מעליא ודקדק הש"ך דלמה לא אמר דגם בחמץ בפסח כן. ולפמ"ש אתי שפיר דבא להשמיענו דמשום דיני דגרמי אין נ"מ בין גורם לבין גורם דגורם והיינו דאמר דמי שטרא מעליא דהיינו כשטר שגובה מהלקוחות ומכל דבר ודוק היטב בכל מ"ש ועיין שיטה מקובצת מ"ש בשם הרשב"א דלכך לא אמר רב דימי משום גרמי דגרמי לא מקרי דאולי הי' הלוה מגבהו בעצמו אף בלי שטר ולפמ"ש התה"ד אי אפשר לומר כן וגם דא"כ לא מקרי גרמי רק גרמא וע"כ דעיקר שטר הוא נגד לקוחות ודוק היטב בכל מ"ש ועיין במפרשי הים שם: