שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן קע״ח (ח׳)

והנה מעלתו סתם דבריו ולא ביאר אם אף לכשיחסר יום יום ישאר שיעור מקום דהיינו ארבעים סאה ובאמת בסעיף נו"ן מבואר דלהרא"ש כל שיש בו שיעור מקוה כשר אף שנפרץ אחד מכותליו ולא אכפת לן בזחילה וא"כ בנדון דידן ודאי כשרה ואף לשיטת הר"ש ודעימיה דפסולה היינו כשניכר הזחילה ע"פ שטח העליון דאל"כ לא שייך ענין זחילה שנראה שהוא מלשון רוחש ומתנועע והיינו זחילה הניכרת. ובלא"ה נראה לפענ"ד דעיקר כוונת הרשב"א דמה שנזחל ונבלע בקרקע לא מקרי זחילה דמה שהיא בטבע שהארץ בולע לא מקרי זחילה ודוקא מה שנפרץ ע"פ מקרה כגון נפרץ הכותל שם מקרי זחילה אבל כל שהיא ע"פ טבע לא מקרי זחילה וכאן שלרכות הסלע א"י להכיל מימיה זה לא מקרי זחילה ואין נ"מ בין טפטוף לזחילה או זחילה מועטת לזחילה מרובה כל שאין ע"פ טבע מקרי זחילה ועיין ש"ך ס"ק ק"כ שמה שנעשה ע"י האדם הטובל לא מקרי זחילה ואף דשם בעינן שיהיה בעת שטובל היינו שם דהוא ג"כ ע"פ מקרה אבל מה שהוא בטבע המים לא מקרי זחילה ואטו אבן ששחקו מים כמ"ש אבנים שחקו מים כמו שדרש ר"ע באדר"נ שהמים יכולין לשחק מעט מעט האבן אטו לא יהיה מקרי מקוה וע"כ שמה שהמים עושים בטבע לא שייך זחילה. וגם נראה לפענ"ד דכיון שיורדין לתוך הבור ושמה נחים ה"ז לא מקרי זחילה כמו שני מקוואות שנזחלים מזה לזה דלא מקרי זחילה. ומ"ש מעלתו דלא הוה ניצוק חיבור ולא מתכשר הזחילה עי"ז. הנה כבר הבאתי ראיה מסעיף סמ"ך גבי ג' גומות ובלא"ה לשיטת ר"ת דאם אינו פוסק החיבור תמיד מקרי ניצוץ חיבור ועיין בתוס' חגיגה דף כ"ב וגיטין דף י"ז ובב"י ס"ס ר"א ולזה כוון הרוקח הובא ברמ"א סעיף ל"ו והש"ך שם ס"ק פ' הקשה ע"ז ולק"מ כמ"ש בשו"ת נטע שעשועים סי' כ"ד ועיין בהגהת דגול מרבבה וא"כ כאן ממנ"פ אם לא יסתם הנקבים א"כ אינו פוסק תמיד וא"כ מקרי ניצוק חיבור ואם יסתם שוב לא יזחל כלל לא אכפת לן כלל ועיין בשו"ת פנים מאירות ח"ג סי' מ"ב בענין מקוה שמכזב מימיו לעשות טסין של נחשת ע"ש ושם משמע דגם בקרקעות המקוה שייך החשש דזחילה ולפענ"ד כמ"ש וע"ש מ"ש דבמדרס בעי טפח וכבר כתבתי למעלה לסתור דבריו ועיין סדרי טהרה סי' קצ"ח ס"ק ס"ג בסופו: