שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן קע״ח (י׳)

והנה הגיעני בר"ח ניסן שנת תרי"ב תשובה שנית מהנ"ל על אודות המקוה הנ"ל וזאת אשר השבתי הנה במ"ש להשיג על מ"ש דחלחול שייך גם במי גשמים וע"ז כתב דלא שייך חלחול בזה רק שהארץ מנוקבת והיא בדרך בליעה וטפוח כנקבי הפערוס אשר היא אף בחומר היותר מוקשה. הנה לפענ"ד לא חילק ולא בילק ידענא. גם מ"ש דא"כ אין חילוק בין מ"ג למעיין א"כ מה חילוק יש בין מעיין למי גשמים ולמה ניחוש בהם יותר שיחרב ממעיין. הנה דבר זה מביא לידי גיחוך דבמעיין החלחול רב מאד משא"כ במי גשמים ומ"ש דקשה על הרשב"א דכיון שסופו שיחסר כשיעור א"כ מהראוי לפסלה דכל העומד להעשות כעשוי דמי והאריך דבדבר העומד מאיליו להתחסר בודאי אמרינן דכמאן דחסר דמי וכתב שכן הקשה הגאון ז"ל מוהרא"וו בביאוריו לש"ע. הנה לפענ"ד אי אפשר לומר כן דא"כ גבי מקוה דאמרינן דחסר ואתאי מהראוי שתפסול אף טרם שנחסר ולא עוד דבריש נדה מובא מחלוקת ר"ש ורבנן גבי מקוה והרי ר"ש ס"ל בכ"מ כל דעומד לזרוק וכו' ואפ"ה לא פסול המקוה עי"ז וגם הר"ן בתשובה והוקבע להלכה בש"ע סי' ר"א סעיף ס"ה במקוה שהוחזק להיות מימיו מתמעטין ומדוע לא פסלו משום שסופו להתחסר וע"כ דלא שייך בזה כל העומד. ומ"ש דלא שייך זחילה רק מה שניכר ע"פ שטח העליון וע"ז כתב דמנין לי. הנה כבר כתבתי בתשובתי הראשונה דזחילה הוא מלשון זוחלי עפר דהיינו שרוחש ומתנועע על הארץ וזה ניכר זחילתו גם מ"ש דכל שבטבע נזחל לא מקרי זחילה וע"ז כתב דאיפכא מסתברא משום דממעט הבור מזחילה הוא משום דמה מעיין בידי שמים ואם כן ממילא לא שייך זחילה רק בידי שמים זה אינו שהזחילה שהיא ע"פ טבע לא אפשר למפסל דהא ע"כ מזחיל וסמכתי על דברת הש"ך ס"ק ק"כ והוא ג"כ מטעם זה. ומ"ש דבחתם סופר סי' רי"א לא כתב טעמים אלו להכשיר הנה לא מפני שהוא ז"ל לא נחית לזה לא מפני זה נדחו דברי: