ודרך אגב ראיתי לכתוב מה ששוטטו עיני בקצה"ח סי' ע"ה סי"ג ס"ק י' שכ' להשיג על הסמ"ע במה דמשמע מדברי הסמ"ע באם העד אמר שהוא תוך זמן הלואה וזה מכחישו שהוא אחר זמנו צריך לשבע להכחיש העד וע"ז כתב הקצה"ח לתמוה דשבועה זו מה טיבה כיון שהוא מודה בעיקר החוב לדברי העד ואינו מכחישו אלא בזמן אין זה דררא דממונא לחייב שבועה ואע"ג דאם הי' מודה לדברי העד שהוא תוך זמנו הי' ראיה שלא פרע עכשיו שמכחישו אינו אלא כמו שטוען ראיה יש לי בידך דפטרה התורה משבועה דאין גופו ממון ומ"ל מכחיש ראיה שיש לו על חברו או ראיה שיש לו על עצמו ע"ש שהאריך והניח בקושיא. וכשאני לעצמי הפלאה זו איני יודע מהו דכאן כל שטוען שפרעו אם הי' מודה לדברי העד היה מחויב ממון דחזקה דאין אדם פורע בתוך זמנו אלים והוה חזקה דתליא בסברא דעדיף מרוב וכמ"ש התה"ד סי' ר"ז והרי הדבר פשוט דאף מיתמי נפרעין שלא בשבועה מכח זה אם כן עכשיו שטוען שפרעו ומכחיש להעד הרי מכחיש בדררא דממונא דמ"ל אם הי' העד טוען ברי לי שלא פרעתי שלא זזה ידי מתוך ידך שצריך לשבע נגד העד או שטוען שהוא תוך זמנו ואדרבא בזה כ"ע סהדי דלא פרע ואם כן פשיטא דצריך לשבע נגד העד ומה ענינו לראיה יש לי בידך דאין גופו ממון וכאן הוה דררא דממונא בבירור ודברי הקצה"ח תמוהים לפענ"ד דדברי הסמ"ע ברורים כשמש לפענ"ד:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן קע״ז (י׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.