ובאמת שאני תמה על התוס' שהקשו רק על נכרי לבדו דלמה לי קרא וקשרתם תיפוק ליה משום לשמה והא גם בעבד אשה וקטן ג"כ פסול דאולי לא כוונו לשמה ונשים אין נאמנות בדבר טירחא כמבואר ביו"ד סי' קכ"ז וכתיבה לשמה היא מן התורה כמ"ש הפוסקים דלא כהמרדכי שנסתפק בזה וא"כ למה לי קרא דוקשרתם ועיין בפ"י בגיטין שם דגם הרא"ש כתב מדעתא דנפשיה דלא אצטריך קרא דוקשרתם לענין מין ומסור ונקיט דזה פסול שאינו כותב לשמה רק לעבד אשה וקטן ואני תמה דהא גם בה יש לחוש שמא לא נכתב לשמה וצ"ל כיון דסתמא לשמה קאי והוה כמו רגלים לדבר בכה"ג הנשים והקטנים נאמנים כמבואר בסי' קכ"ז ביו"ד בסופו ועדיין צ"ע בזה. אך העיקר נראה לפענ"ד דהנה הרמב"ן כתב דהא דלא ילפינן מנדה דהאשה נאמנת ונילף מינה דעד אחד נאמן באיסורין וכתב דמתוך שנאמנת על עצמה נאמנת לבעלה גם כן ולפ"ז בעבד ואשה וקטן הוא מתוך שנאמנות לעצמם דיש עליו קדושת ס"ת נאמנים גם לגבי אחרים ולכך קמ"ל קרא דוקשרתם וא"כ לגבי נפשייהו אינם בכלל כתיבה ול"ש מתוך שנאמנות לגבי עצמם ודוק היטב:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן קע״ד (ו׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.