והנה אור ליום ג' ד' חנוכה שנת תרט"ו הגיעני תשובתו שנית להתנצל על דברותיו וארשום בקצרה הנה על מ"ש ליישב קושית התוס' דכתיבה סתמא לשמה קאי וכתבתי דהשם בעי שיתקדשו לשם קדושת שמו יתברך וזה בודאי לא שייך בעכו"ם וע"ז כתב דהרי הס"ד היה שם דרשב"ג לא בעי כלל כתיבה לשמה רק דמביא ראיה מעיבוד דבעי לשמה מכ"ש כתיבה וע"ז שפיר הקשו התוס' דלא בעי כלל לשמה ומנ"ל להצריך עוד לשמה לשם קדושת השם הא לא נלמד רק מעיבוד. במח"כ מלבד דלא מסתבר כלל שרשב"ג לא יצריך לשמה כלל רק משום דסתמא לשמה קאי להס"ד אמנם גם אם נימא דלהס"ד דלא בעי לשמה כל דבעי לשמה לשמה דהשם צריך להיות לשם קדושת שמו כמו דבשאר ס"ת הלשמה הוא לשם ס"ת ה"ה הלשמה דשם צריך להיות לשם קדושת השם וא"כ שפיר הקשיתי גם על מעלתו. ומ"ש להתנצל דכיון דלא בעי לשמה רק דלמד מעיבוד א"כ יש לומר דדוקא עיבוד צריך לשמה להזמינו לשם קדושה משא"כ הכתיבה דיהיה אח"כ הצירוף הנה כ"ז לשיטתו אבל זה אינו דכל דמצריך רשב"ג לשמה בעיבוד וממילא גם בס"ת בעי לשמה א"כ שוב מה מועיל הצירוף וכמ"ש הרד"ך וגם שאר דבריך מ"ש להתנצל אין בהם שום ממשות וטעם וע"כ לא רשמתי:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן קע״ד (כ״ד)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.