שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן קע״ג (ט׳)

והנה בגוף הדבר אי תוקעין בלחש הנה מצאתי לכאורה מפורש בש"ס ר"ה דף ל"ד מקום לענות בו דאמרו שם ר"פ בר שמואל קם לצלויי א"ל לשמעיה לכי נהירנא לך [וס"א גרסו נחירנא] תקע לי א"ל רבא לא אמרו אלא בחבר עיר. ולכאורה בראשית ההשקפה היה נראה לי הכוונה דר"פ בר שמואל רצה שיתקע לו בלחש כדרך שנוהגין בלחש בציבור וע"ז אמר לו רבא לא אמרו אלא בחבר עיר דאז תוקעין בלחש אבל ביחיד אין מפסיקין לתקוע בלחש ולהפסיק בין הברכות. אמנם אחר העיון מבואר להיפך דבאמת צריך ביאור מה נ"מ בין יחיד לציבור ואדרבא בציבור שנוכל לתקוע בעת חזרת הש"ץ ואפ"ה מפסיקין בלחש מכ"ש ביחיד דלא יתקעו לו על סדר הברכות אבל באמת אדרבא משם משמע להיפך דבציבור ודאי אין לתקוע בלחש כיון שיש תפלת ש"ץ לפניהם רק דביחיד כיון שאין מקום לשמוע על סדר הברכות כ"א בלחש הו"א דמותר להפסיק בין הברכות כדי שיתקע על סדר הברכות וע"כ חידש רבא דזה שאמרו שצריך לשמוע על סדר הברכות הוא דוקא בציבור אבל ביחיד אין חיוב לשמוע על סדר הברכות וכן הביא תנ"ה כשהוא שומען שומען על סדר הברכות בד"א בחבר עיר אבל שלא בחבר עיר שומען על הסדר ושלא על סדר הברכות הרי בהדיא דמה שאמר לא אמרו אלא בחבר עיר הוא על גוף הדבר שצריך לשמוע על סדר הברכות. ובזה נראה לפענ"ד להבין הא דהקדימו הש"ס מתחלה טעמא דלא הו"ל שופר מעיקרא הא הו"ל שופר מעיקרא כי שמע להו על סדר ברכות שמע להו ולכאורה תמוה דמה קמ"ל המשנה והש"ס דשומע על סדר הברכות דהא פשיטא דבציבור על סדר הברכות שמע להו וביחיד הרי מברך ואח"כ שומע כמבואר בטור סי' תקצ"ב וכ"כ ר"מ גאון הובא בטור סי' תקצ"א ובב"י שם מבואר ביותר וכבר הבאתי למעלה וז"ל ואי גמר לצלויי עלינו לשבח לצלי בלחישא ולא לתקע ליה חבריה כי היכא דתוקע לש"ץ אלא שמע ט' תקיעות כל שעתא דמתרמי ליה וא"כ ממנ"פ במה מיירי. ולפמ"ש יש לומר דבאמת הש"ס רצה להביא דברי ר"פ בר שמואל וע"ז הקדים דלכך רצה שיתקע לו בלחש דהוא פירש דברי המשנה דמי שבירך ביחיד מיירי כפשטת הלשון ולכך דייק טעמא דנתמנה לו שופר אח"כ אבל אם היה לו שופר מעיקרא כי שמע להו על סדר ברכות שמע להו ולכך א"ל לשמעיה כי נהירנא לך תקע לי וחידש לו רבא דזו שצריך לשמוע על סדר הברכות הוא דוקא בחבר עיר ולפ"ז צריך לומר דלפי המסקנא הא דמבואר במשנה מי שבירך ואחר כך נתמנה לו שופר היינו דאם היה לו שופר מעיקרא היה תוקע קודם וכ"כ בכלבו הובא בב"י סי' תקצ"ב בסופו דיש פוסקין דכיון דיחיד אינו שומע להתקיעות על סדר ברכות טוב שישמע אותן לפני הברכות ומוכח האי סברא מהא דאמרינן בירך ואח"כ נתמנה לו שופר משמע שאם נתמנה לו קודם שתוקע קודם שמברך ובאמת שהדבר תימה דהא הש"ס דייק דשמע על סדר הברכות וע"ז מסיק רבא דזה דוקא בציבור אבל ביחיד תוקע על סדר ושלא על הסדר ובספר ישועת יעקב לדו"ז הגאון ז"ל התעורר על הכלבו דבש"ס לא משמע כן ולפמ"ש אתי שפיר: