שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן קע״ג (ח׳)

והנה ממ"ש הפיוטים בר"ה במוסף שהש"ץ מבקש היה עם פיפיות קודם שאומר הסדר של מלכיות זכרונות ושופרות משמע לכאורה כהרמב"ן שהציבור לא היו אומרים רק שבע והש"ץ הוא שאומר תשע ולכך תקנו לו בקשה שלא יכשל במה שמסדיר תשע והיינו מה שאמר הסדר מלכיות זכרונות ושופרות ומה שאמר בפיוט שיש ברכות תשע היינו לש"ץ ולא להציבור. והנה לכאורה היה נראה לי ראיה להרז"ה דבר"ה בכל התפלות תשע שהרי קודם הגזירה היו תוקעין בשחרית וא"כ אם נימא דגם הציבור אמרו תשע א"כ היה בשחרית תשע וממילא מכ"ש במוסף שהרי איכא הוספה ופשיטא דלא גרעו וא"כ כיון שבשחרית ובמוסף אמרו תשע תקנו בכל התפלות כן אבל לרמב"ן דרק הש"ץ הסדיר א"כ קודם הגזירה הסדיר הש"ץ בשחרית התשע ולא במוסף כיון דאינו מענין התפלה שהציבור לא אמרו כלל רק אגב התקיעות תקנו כן. הן אמת דלכאורה צריך ביאור דבמקדש ודאי היו תוקעין גם במוסף ועיין סוכה דף נ"ד דיש פלוגתא אי תוקעין לכל מוסף ומוסף בפני עצמו או תשע לכל המוספין וא"כ עכ"פ תשע לכל המוספין היו תוקעין וא"כ שוב מהראוי לתקוע במוספין אף קודם הגזירה וצ"ל כיון דתקעו לכל המוספין תשע וכמ"ש הרמב"ם פ"ז מהלכות כלי המקדש וא"כ שוב היה בחצוצרות עם השופר דלר"ח היה התקיעה בחצוצרות וא"כ אינן אותן תקיעות שהיו צריכין בשביל ר"ה דבזה היה עיקר בשופר והחצוצרות מקצר כדאמרו בר"ה דף כ"ז דחצוצרו' מקצר ושופר מאריך. ובזה נראה לי דלכך היה חצוצרות בר"ה לזכר של ר"ח שהיו בחצוצרות וז"ש בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ד' לפני המלך ד' אין שלא בפני המלך לא והיינו דבמקדש דהיו מקריבין גם של ר"ח לכך תקעו בחצוצרות ג"כ משא"כ שלא לפני המלך דאין מזכירין הקרבנות של ר"ח כדדרשו בכסא ליום חגינו ועיין בר"ה דף ח' ובטור או"ח סי' תקפ"ב. ובזה מיושב הא דהקשו האחרונים ממ"ש הרמב"ם דוידוי מעשר נוהג אף שלא בפני הבית אף דכתיב לפני ד' ועיין בראב"ד שם ולפמ"ש בר"ה מסתבר לחלק דדוקא לפני המלך ד' שהיה מקום לחצוצרות ולקול שופר בשביל קרבנות ר"ח וקרבנות ר"ה ודו"ק. ונחזור לעניננו דעכ"פ תקיעות בלחש מבואר דלא היו נוהגין בימי קדמונים וא"כ אף שהמקובלים נוהגין כן כבר כתב הרדב"ז דבכל מקום שהקבלה חולקת עם הגמרא הלך אחר הגמרא ולפענ"ד הטעם דלא עדיף קבלת הזהר ע"פ נסתר ממה דדרש ר"ש טעמא דקרא ע"פ נגלה ולא קי"ל כר"ש בזה כל דסותר להדין כמבואר בתוס' סוטה דף י"ד דכל דאינו סותר לדין אף לדידן טעמא דקרא וא"כ לכך לא קי"ל כהזהר נגד הפוסקי' כל דסותר הדין ע"פ טעם וכ"ש מה שהוא ע"פ סוד דאין לנו עסק בנסתרות והנסתרות לד' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו לעשות את כל התורה כאשר צונו ודו"ק היטב: