שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן קע״ג (ה׳)

והנה שיטת הרז"ה דבר"ה בכל התפלות אף בערבית שחרית ומנחה יש תשע והרמב"ן במלחמות נחלק עליו ולכאורה היה נראה לי ראיה להרז"ה מהא דאמרו בסוף ר"ה דף ל"ה משום דאוושי ברכות ופירש"י משום דנפישי ברכות שיש כאן תשע ובשם רבותינו פירש"י דנפישי המקראות דמלכיות זכרונות ושופרות והרי שם סתם אמר ברכות של ר"ה ויוה"כ ומשמע של כל התפלות אבל באמת הרמב"ן פירש לפי דרכן של הגאונים דגם במוסף של ר"ה היו הציבור מתפללין שבע והש"ץ מזכיר תשע משום דנפישי לכך תקנו שהש"ץ מוציא אותן באלו דנפישי יותר משאר יו"ט אבל שבע מתפללין כמו בשאר יו"ט אבל באמת דבריו תמוהין כמ"ש ברא"ש דאיך נימא דתפלה שהיא תשע יחלקו הציבור ולא יתפללו רק שבע מהן אך נראה לפענ"ד בכוונתו דהנה הש"ץ מוציא לשאינו בקי אבל הבקי אינו מוציא ולפ"ז אם הבקי היה יודע שיש שינוי בין יו"ט ושבת לחול שבחול מתפלל י"ח ובשבת ויו"ט שבע אבל בר"ה שיש כאן שינוי תשע א"כ יטעה גם הבקי ויתפלל תשע בכל יו"ט ולכך תקנו תקנה כוללת שהציבור לא יתפללו תמיד רק שבע והש"ץ דגמיר וסביר בודאי הוא יזכיר השנים וגם בהמלכיות יזכיר הסדר מלכיות הכלל שלא ירגישו העם שיש כאן שינוי בסדר התפלה ולכך תקנו שיתפללו רק שבע וזה ברור ודו"ק: